אלי בר-נביא

אלי בר-נביא (נולד ב-1946) הוא היסטוריון ישראלי, פרופסור אמריטוס להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1998–2000 נמנה בר-נביא עם מייסדי ומנהלי המוזיאון של אירופה בבריסל. בשנים 2000–2002 הוא כיהן כשגריר ישראל בצרפת. בין השאר, התמחה בר-נביא בהיסטוריה הצרפתית ותקופת הרנסאנס וכמו כן בהיסטוריה המודרנית של ישראל.

אלי בר-נביא

לידה	1946 (בן 78 בערך) בוקרשט, ממלכת רומניה
ענף מדעי	היסטוריה
מקום מגורים	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת פריז-סורבון (1980) אוניברסיטת תל אביב האוניברסיטה העברית בירושלים
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב Marianne
פרסים והוקרה	פרס ע״ש מונטן של בורדו (2009) קצין בלגיון הכבוד פרס הפרנקופוני של האקדמיה הצרפתית (2007) קצין במסדר הדקל האקדמי
תרומות עיקריות
חקר ההיסטוריה של אירופה

חייו ופועלו

ילדות וצעירות

אלי בר-נביא נולד ב-1946 וגדל בבוקרשט שברומניה. הוא היה בן יחיד להורים יהודים ילידי בסרביה. אביו מיכאל יחיאל שקולניק, יליד 1910, היה צאצא למשפחת רבנים וכהנים מהאימפריה הרוסית. האב נלחם בימי מלחמת העולם השנייה כקצין בשורות הצבא הסובייטי ומאוחר היה לציוני. תחת השלטון הקומוניסטי ברומניה הוא נעצר פעם לשלושה חודשים אחרי בקשות חוזרות לעלייה. לפני אלי נולדו להוריו שני ילדים שנפטרו ממחלות בתנאי האווקואציה באוזבקיסטן הסובייטית. האם חלתה נפשית. ב-1961 עלה בר-נביא לישראל. הוא שהה שנה בקיבוץ בצפון הנגב. אחר כך המפגש המחודש עם הוריו היה מתסכל. אימו אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי ואביו עבר מאוחר יותר לבית אבות. הנער התקשה להסתגל בתיכון בבאר שבע. דודו, אברהם בר-נביא, ששימש לו כמנטור ושממנו בא שם משפחתו העברי – "בר-נביא", רשם אותו ללימודי תיכון בפנימייה קולז' דה פרר "סן ז'וזף" ביפו אותו סיים בהצלחה. הוא עבד כדי לממן את לימודיו שם. בזמן הלימודים ביפו התוודע בר-נביא לתרבות הצרפתית, דבר שהייתה לו השפעה מכוננת בחייו. בר-נביא שירת בצה"ל בחטיבת הצנחנים והשתתף במלחמת ששת הימים. מאוחר יותר השתתף כלוחם מילואים במלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון הראשונה (1982) שעליה מתח ביקורת. הוא למד באוניברסיטה העברית בירושלים ואחר כך לימודי תואר שני בהיסטוריה ובמדע המדינה באוניברסיטת תל אביב. בהמשך עשה דוקטורט באוניברסיטת סורבון שבפריז בתחום ההיסטוריה של צרפת ושל אירופה בעת החדשה המוקדמת.

הקריירה האקדמית, הדיפלומטית והחברתית

בר-נביא שב לישראל ולימד באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1998 מונה למנהל הוועדה המדעית של מוזיאון אירופה השוכן בבריסל. המוזיאון הוקם בידי בלגיה והאיחוד האירופי. בשנת 2000, בימי ממשלת אהוד ברק, מינה אותו שר החוץ ועמיתו מאוניברסיטת תל אביב, שלמה בן-עמי, לשגריר ישראל בצרפת, והוא כיהן בתפקיד זה שנתיים. הוא נשאר בתפקיד גם בהתחלת ממשלת אריאל שרון אך לבסוף הודח על ידי שר החוץ החדש שמעון פרס. בר-נביא חזר ללמד באוניברסיטת תל אביב. בר-נביא היה בהתחלה חבר בוועד המרכזי של מפלגת העבודה ומאוחר יותר, בבחירות לכנסת השש עשרה הוצב במקום ה-99 ברשימת מרצ. בתחום ההיסטוריה בר-נביא התמחה בעיקר בהיסטוריה האינטלקטואלית, החברתית והפוליטית של צרפת במאות ה-16 וה-17.

בין היתר, במסגרת תנועת שלום עכשיו, פעל בר-נביא למען קידום תהליך השלום בין הישראלים לפלסטינים ובעד הקמת מדינה פלסטינית שוחרת שלום לצידה של ישראל. ב-2010 הוא השתתף, לצד דוד שמלה, זאב שטרנהל אלן פינקלקראוט ואחרים בהקמת הארגון היהודי האירופי ג'יי קול שדגל ב"קריאה יהודית אירופית לשכל הישר", תוך אימוץ קו דומה לזה של "שלום עכשיו" וג'יי סטריט שבארצות הברית. הוא כתב תקופה במגזין הצרפתי "מריאן" וכתב מאמרים פוליטיים פולמוסיים על דפי עיתונים כמו "לה מונד ואחרים. בנובמבר 2014, בעצומה שנחתמה על ידי 660 אישי ציבור ישראלים, הוא קרא לחברי הפרלמנט האירופי להכיר במדינת פלסטין. באותם ימים הוא סבר ש"אינתיפאדה שלישית" היא בלתי נמנעת. בצרפת הוא עמד בראש קולוקוויום לרגל מלאת יובל למשרד התרבות הצרפתי והשתתף במפגשי תרבות בין-לאומיים באביניון ובמפגשים בחסות הוועד הבין-לאומי של מוזיאון הציוויליזציות של אירופה והים התיכון במרסיי.

"הדתות הרצחניות", ספרו האחרון של בר-נביא שיצא לאור בצרפת ב-2006, נכנס לרשימת רבי המכר של ספרי העיון ונמכר בעשרות אלפי עותקים. עניינו של הספר הוא במאבק בפונדמנטליזם אסלאמי, שאותו רואה בר-נביא כסוגיה המרכזית שהמערב יעסוק בה במאה העשרים ואחת. הוא כותב כי ההרג בשם האל הוא תופעה בלתי מובנת ומפחידה בעיני החברה האירופית, העומדת חסרת אונים למולה, ומציע דרכים להיאבק בה.

חייו הפרטיים

בר-נביא מתגורר בתל אביב עם אשתו השנייה. יש לו שלושה בנים.

פרסים ואותות הוקרה

• הפרס הספרותי "אוז'ורדאוי" (Aujourd'hui - היום) על ספרו "הדתות הרצחניות"(Les religions meurtrières)
• 2007 - הפרס הגדול של הפרנקופוניה מטעם האקדמיה הצרפתית על סך כתביו
• הפרס מישל דה מונטן מטעם העיר בורדו עבור הספר "אירופה פריגידית - הרהורים על מיזם בלתי גמור"
• אות לגיון הכבוד של צרפת בדרגת קצין
• אות מסדר הדקל האקדמי של צרפת בדרגת קצין
• 2022 - פרס ז'אן-ז'אק רוסו - על ספר האוטוביוגרפיה שלו
• פרס קונסטנטינופול (צרפת) - עבור ספר האוטוביוגרפיה Confession d'un bon a rien, מקביל עם הסופר הפלסטיני אליאס סנבר (עבור Dictionnaire amoureux de la Palestine שפורסם ב-2010)

ספרים שכתב

• 2022 - Confessions d'un bon à rien, Paris, Grasset - ספר אוטוביוגרפיה )"וידויו של לא יוצלח")
• 2014 - Dix Thèses sur la guerre, Paris, Flammarion, coll. « "Café Voltaire" », (ISBN 978-2-08-133308-6) (עשר תזות על המלחמה)
• Dieu(x), modes d'emploi, Bruxelles, André Versaille éditeur, 2012, 269 p. (ISBN 978-2-87495-193-0) (אל(ה)ים - מדריך למשתמש
• ז'אנו: תמונות מחייו של ז'אן פרידמן, מצרפתית: רפאל קינן, למשכל - ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2010.
• Cinquante ans après. Culture, politique et politiques culturelles. Colloque du cinquantenaire du ministère de la Culture et de la Communication des 13, 14 et 15 octobre 2009, sous la direction d'Elie Barnavi et Maryvonne de Saint-Pulgent, Paris, Comité d'histoire du ministère de la Culture et des institutions culturelles / La Documentation française, (ISBN 978-2-11-008292-3). - חמישים שנה אחרי. תרבות, פוליטיקה ומדיניות תרבותית. קולוקוויום לרגל מלאת יובל למשרד התרבות והתקשורת של צרפת - ב-13,14 ו-15 באוקטובר 2009, בניהולו שלו ושל מאיבון דה בן פילז'אן, פריז
• Aujourd'hui, ou peut-être jamais. Pour une paix américaine au Proche-Orient - Élie Barnavi. Paris: André Versaille éditeur, 2009, ISBN 978-2874950629
• L'Europe frigide - Élie Barnavi. Paris: André Versaille éditeur, 2008
• Le printemps du politique. Pour en finir avec le déclinisme - Michel Wieviorka, Élie Barnavi, Judith Bokser Liwerant, João Caraça et al. Paris: Robert Laffont, 2007
• Les religions meurtrières - Élie Barnavi. Paris: Flammarion, 2006
• Dieu(x) mode d'emploi : L'expérience religieuse aujourd'hui - Élie Barnavi, Aviad Kleinberg. Paris: Gallimard, 2006
• Israël-Palestine : une guerre de religion ? - Élie Barnavi. Paris: Bayard/Centurion, 2006
• La France et Israël : Une affaire passionnelle - Élie Barnavi, Luc Rosenzweig. Paris: Perrin, 2002
• Lettre ouverte aux Juifs de France - Élie Barnavi, Denis Charbit. Paris: Stock/Bayard, 2002

• מקום לכולם: אלי בר-נביא משוחח עם שלמה בן-עמי. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998.
• צמיחתה של המדינה המודרנית. תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, ספריית אוניברסיטה משודרת, תשנ"ה 1995.

• with Miri Eliav-Feldon) Le Périple de Francesco Pucci : Utopie, hérésie et vérité religieuse dans la Renaissance tardive, Hachette, Paris, 1988

עם מירי אליאב-פלדון :(מסעו של פרנצ'סקו פוצ'י:אוטופיה, כפירה ואמת דתית ברנסאנס המאוחר)

• Une histoire moderne d'Israël (היסטוריה מודרנית של ישראל) - 1988
• Lettre d'un ami israélien à l'ami palestinien - Élie Barnavi. Paris: Flammarion, 1988
• La Sainte-Ligue, le juge et la potence : l'assasinat du Président Brisson (15 novembre 1591) - Élie Barnavi, Robert Descimon ; préface de Denis Richet (מבוא). Paris: Hachette, 1985

עם רובר דסימון: (הליגה הקדושה, השופט ועמוד התלייה:רצח היושב ראש בריסון)

• Tuez-les tous ! : La guerre de religion à travers l'histoire VIIe-XXIe siècle - Élie Barnavi, Anthony Rowley. Paris: Presses universitaires de France, 1982
• Le parti de Dieu : Étude sociale et politique des chefs de la ligue parisienne, 1584-1594 - Élie Barnavi. Bruxelles: Nauwelaerts, 1980 (מפלגת האל)
• Les seize : Étude sociale et politique des chefs de la Ligue parisienne, 1585-1594 - Élie Barnavi. Paris: 1975

ספרי לימוד שכתב

• זמנים מודרניים: היסטוריה לחטיבה העליונה/ אלי בר-נביא, אייל נווה. תל אביב, ספרי תל אביב, תשנ"ח 1989-תשנ"ט 1999.
• המאה ה-20: תולדות ישראל בדורות האחרונים: היסטוריה לחטיבה העליונה מותאם ליחידות ו' ט' לבגרות. תל אביב, ספרי תל אביב, 1998.
• בימי הסהר והצלב: ימי הביניים וראשית העת החדשה: היסטוריה לכיתה ז'/ אלי בר-נביא, אביעד קליינברג. תל אביב, ספרי תל אביב, תשנ"ז 1997.

ספרים שערך

• Les juifs et le XXe siècle : dictionnaire critique - (dirigé par) Élie Barnavi, Saul Friedlander, avec la collaboration de Israel Bartal. Paris: Calmann-Lévy, 2000

• אטלס 2000: אלפיים שנות היסטוריה/ עורך ראשי: פייר וידאל-נאקה; עורך המהדורה העברית: אלי בר-נביא. תל אביב: ידיעות אחרונות, 1999.

• Atlante storico del popolo ebraico - sulla direzione di Elie Barnavi. Bologna, Zanichelli, 1995

• האטלס ההיסטורי-תולדות עם ישראל: מימי האבות עד ימינו/ עורך ראשי: אלי בר-נביא; עורך המהדורה העברית מולי מלצר. תל אביב, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ספרי תל אביב, 1992.

• A historical Atlas of the Jewish people — From the Time of the Patriarchs to the Present - General editor: Eli Barnavi; English edition editor: Miriam Eliav-Feldon. London: Hutchinson 1992

• האטלס ההיסטורי-תולדות העולם: משחר האנושות ועד ימינו/ עורך כללי: פייר וידאל-נאקה; עורך המהדורה העברית: אלי בר-נביא. תל אביב: ידיעות אחרונות, 1989.
• בשם החרות והשוויון: עיונים במהפכה הצרפתית; קובץ מאמרים/ בעריכת אלי-בר נביא, משה צוקרמן. ירושלים, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, החברה ההיסטורית הישראלית, תש"ן 1990.

ספר שתרגם

• בין פריס לירושלים: פרקים בהגות יהודית בת זמננו בצרפת. בעריכת יאיר אורון; תרגום: אלי בר-נביא. ירושלים: הוצאת שוקן, תשמ"ז 1986.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלי בר-נביא בוויקישיתוף

• ניצן הורוביץ, זאת לא יבשת, זה מועדון, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2001
• הצמתים של החשיבה הפוליטית בת-זמננו מאמר מאת אלי בר-נביא
• האוטופיה השוויונית ושערי הגולאג מאת אלי בר-נביא
• הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית - תמונת מצב מאת אלי בר-נביא
• תדהר ואלד, נביא זעם, באתר הארץ, 6 בפברואר 2007
• Le Paris d' Élie Barnavi
• אלי בר-נביא, דף שער בספרייה הלאומית