אופנה במדינות המערב בשנות ה-60 של המאה ה-20

האופנה במדינות המערב בשנות ה-60 של המאה ה-20 הושפעה מכלל התהליכים התרבותיים, החברתיים והכלכליים שהתרחשו בעולם המערבי במשך העשור השישי במאה ה-20 ובמיוחד מכך שהצעירים במדינות המערב הפכו לקבוצת יעד גדולה באופן חסר תקדים - אופנות צעירים קיבלו כמות ניכרת של פרסום בתקשורת, והחלו להשפיע במידה רבה הן על האופנה הגבוהה של מעצבי העל והן על יצרני שוק ההמונים. שנות ה-60 באמריקה היו עשור מהפכני בעולם האופנה - טרנדים רבים נוצרו, מסורות ומוסכמות אופנתיות נשברו, ותהליך זה שיקף את תרבות המרד במלחמה ואת המאבק הפמיניסטי שאפיינו את התקופה. בנוסף, החברה האמריקאית עברה שינוי משמעותי עם כניסתן לשוק של רשתות האופנה הגדולות והמעבר לייצור המוני.

נערות ונשים רבות בעולם המערבי החלו במהלך העשור ללבוש חצאית מיני אשר הסתיימה מעל הברכיים. מעולם לא הייתה החצאית כה קצרה. הביקיני הפך לפריט אופנתי בעולם המערבי במהלך העשור לאחר שזכה לפופולריות בעולם המערבי הודות להצלחת סרט הקולנוע "מסיבת חוף" (אנ').

תנועת ילדי הפרחים בסוף העשור השפיעה גם רבות על סגנונות הבגדים, ובמיוחד על אופנות כגון חולצות Tie-dye, מכנסי פעמון, בטיק, וכן הדפסי פייזלי.

בתעשיית האופנה החלו במהלך העשור לעשות שימוש בחומרים חדשים מלבד בד (כגון פוליאסטר ו-PVC) אשר הפכו בהדרגה להיות פופולריים.

להקת הביטלס השפיעה רבות על האופנה והתסרוקות של הצעירים במהלך העשור - במיוחד התסרוקת של חברי הלהקה (תסרוקת "Mop-top") ומגפי ביטל (אנ').

כמה מדוגמניות האופנה המובילות בשנות ה-60 כללו בין היתר את פאטי בויד, ניקו, וטוויגי.

אופנת נשים בשנות השישים

תחילת שנות השישים (1960-63)

הביקיני

הסרט האמריקני "מסיבת חוף" השפיע רבות על העלייה בפופולריות של הביקיני בעולם המערבי במהלך הסרט

הביקיני, שנקרא על שם אתר הניסויים הגרעיניים באטול ביקיני שבהוואי, הומצא בצרפת ב-1946, אך הפך פופולרי בעולם המערבי רק ב-1963, לאחר שגרסאות גדולות יחסית של הביקיני זכו לפופולריות בסרט המוזיקלי האמריקני "מסיבת חוף".

המכנסיים הופכים פופולריות בקרב נשים

בעוד שבאופן מסורתי בתרבות המערבית היו אלו בעיקר גברים שלבשו מכנסיים, בתחילת שנות השישים מכנסיים הפכו לפריט לבוש פופולרי בקרב נשים. מכנסי נשים פופולריות במיוחד היו מכנסי הג'ינס של לוי שטראוס, אשר בעבר נחשבו לפריט לבוש של נשים מעמד הצווארון הכחול.^[1] מכנסי הנשים הגיעו במגוון סגנונות - צר, רחב, מתחת לברך, מעל הקרסול, ולבסוף באמצע הירך.

אמצע שנות ה-60 (1964–1966)

אופנת עידן החלל

אופנת עידן החלל החלה עוד בסוף שנות החמישים, והתפתחה במיוחד בשנות השישים. היא הושפעה במידה רבה מהמירוץ לחלל של תקופת המלחמה הקרה, וכמו גם מספרי מדע בדיוני פופולריים, וכמו גם סרטים וסדרות טלוויזיה כגון "מסע בין כוכבים", ו"אבודים בחלל". המעצבים של אופנות אלו הדגישו לרוב את התקדמות הטכנולוגיה של עידן המלחמה הקרה ביצירותיהם.

חומר סינתטי היה גם פופולרי בקרב מעצבי אופנת עידן החלל. הבדים הסינתטיים של שנות ה-60 אפשרו למעצבי אופנת עידן החלל לעצב בגדים עם צורות נועזות ומרקם פלסטיק. שימוש של חומר שאינו בד, כגון פוליאסטר ו-PVC, הפכו פופולרים הן בבגדים והן כאביזרים נלווים.

המעצב הצרפתי אנדרה קורז' השפיע במיוחד על התפתחות אופנת עידן החלל. "מראה החלל" שהציג באביב 1964 כלל חליפות מכנסיים, משקפי מגן, שמלות בצורת קופסה עם חצאיות גבוהות ומגפי הליכה. מגפי הגו גו הפכו בסופו של דבר לפריט אופנתי פופולרי בקרב נערות בשנות השישים.

חצאית מיני

המעצבת מרי קוואנט המציאה את חצאית המיני ב-1964.

חצאית מיני היא חצאית אשר מסתיימת מעל הברכיים. ההתייחסות המוקדמת ביותר במדיה לחצאית המיני הוא בעיתון של ויומינג "בילינגס גאזט" בו תוארה חצאית המיני כפריט שנוי במחלוקת שהופק במקסיקו סיטי. בשנות ה-50 החלה חצאית המיני להופיע בסרטי מדע בדיוני כמו "טיסה למאדים" ו"הכוכב האסור".

סוף שנות ה-60 (1967–1969)

השפעות פמיניסטיות

במהלך העשור השישי של המאה ה-20 התעורר הגל השני של הפמיניזם. בניגוד לקודמו, הגל החדש לא התעסק בהיבטים החוקיים של שוויון זכויות לנשים, אלא התמקד בביקורת חברתית וכלכלית על מעמד האישה, וכן בחופש המין של נשים. ביטוי משמעותי לכך, אשר שינה את פני האופנה ואת הגישה לנשים ומין בעולם כולו, היה חצאית המיני.^[2]

לאחר עשורים של מחקר ופיתוח, יצאה לשוק הגלולה למניעת היריון שהותרה לשימוש בארצות הברית בשנת 1957. הגלולה חוללה מהפכה חברתית ותרבותית עצומה, ושינתה את היחס כלפי יחסי מין. הגלולה אפשרה לפקח על האפשרות להיכנס להיריון ובכך גרמה למהפכה שלמה ביחס למין ולתפקידו.^[3] הספר "sex and the single girl" שיצא בשנת 1962, עודד נשים, בעיקר רווקות, להתלבש יפה, למשוך גברים ולקיים יחסי מין מחוץ לנישואים.

המצאת הגלולה יחד עם הוצאה לאור של הספר הובילו לצמיחה בפתיחות המינית של אנשים, מה שבתורו הוביל נשים להתלבש בצורה יותר ויותר חשופה, צורה שעד אז נחשבה לא מקובלת ופרובוקטיבית. צורת לבוש זו היא שהובילה לפריצת טרנד חצאיות המיני.^[2] פריצת דרך נוספת בעולם האופנה הנשית, הייתה התפיסה החדשה שמכנסיים מתאימים גם לנשים, ולא לגברים בלבד.

בנוסף, הספר "המסתורין הנשי" (1963) שכתבה בטי פרידן, נתן לראשונה לנשים את הלגיטימציה לראות עצמן כבעלות יכולת לפתח קריירה, ולא רק כעקרות בית.^[4] שינוי זה בתפיסה, הוביל נשים רבות ללבוש חליפות בכלל וחליפות מכנסיים בפרט, שנחשבו עד אז כסממן גברי לאנשי עסקים. מאוחר יותר החלו נשים ללבוש גם מכנסיים רגילים.^[5]

השפעת תת-התרבות ההיפית/ילדי הפרחים

לצד השינויים הגדולים באופנה שהביאה עמה התפיסה החדשה לגבי מעמדן של נשים בחברה, חלו שינויים באופנה בעקבות התופעה התרבותית של "ילדי הפרחים". דור ילדי הפרחים הוא הכינוי המקובל להיפים - תנועה של נערים, אשר מרדו במוסכמות החברתיות והפוליטיות של דור הוריהם ופעלו למען שוויון זכויות והפסקת המלחמה בווייטנאם. הם ניסו לבטא את מחאתם דרך מוזיקת רוק ולבוש מרושל ופרוע.

אופנת ההיפים התבססה על בגדים ותכשיטים העשויים בעבודת יד ומחומרים טבעיים כגון כותנה ופרחים. הפרחים שמשו אותם להכנת כתרים בהם התעטרו בפסטיבלי המוזיקה, וזוהי הסיבה שכונו "ילדי הפרחים". האופנה שלהם סבבה סביב צבעים, דוגמאות והדפסים שהושפעו מהאמנות הפסיכדלית שפרצה באותה תקופה. בנוסף עיצוב הבגדים התאפיין בגזרות קצרות ורחבות יותר ממה שהיה מקובל עד אז.^[6]

סממן מרכזי נוסף באופנה של ילדי הפרחים היו חולצות הטאי-דיי או הבטיק. הבטיק היא טכניקת צביעת בדים תוך שימוש בשעווה ממוחזרת. מספר גורמים הפכו את החולצות הללו לנפוצות ביותר בקרב ההיפים: הקלות בה ניתן להכין אותן, נגישות החומרים, ושמירה על הסביבה על ידי מחזור השעווה.^[7]

אופנת ההיפים באה לידי ביטוי גם בהימנעות מכוונת ממראה מטופח וטרחני. הימנעות זו הייתה ביטוי לתרבות מרד, תרבות שבקשה להיות בדיוק הפוכה מהדורות הקודמים שהתאפיינו ברדיפה אחר כסף ויוקרה. שיער וזקן ארוכים היו נפוצים.^[6] מאפיין מרכזי בתרבות ההיפים היה שותפות לתנועה להפסקת המלחמה בוייאטנם ופציפיזם,^[8] זה בא לידי ביטוי באופנת "ילדי הפרחים" בפריטי לבוש בעלי סמלים למען השלום.

מגמה אופנתית נוספת, שבאה לידי ביטוי בתרבות ההיפים בסוף שנות ה-60 אך המשיכה להוות חלק משמעותי באופנה העולמית גם בשנות ה-70 היא מכנסי הפדלפון, מכנסיים מתרחבים. המילה פדלפון מגיעה מהביטוי הצרפתי pattes d'éléphant שפירושו רגל פיל, שם שהולם את המכנסיים הללו בשל התחתית הרחבה שלהם.^[9]

אופנת גברים בשנות השישים

ה"ראט פאק" בתחילת שנות ה-60

תחילת שנות השישים (1960-63)

המראה המחוייט

בשנות ה-60 המוקדמות, חליפות הדוקות בסגנון יפני ועניבות דקות היו אופנתיות במיוחד באנגליה ובאמריקה. חליפות אלה, אותם לבשו בין היתר שון קונרי כשגילם בקולנוע את ג'יימס בונד, והזמר הפופולרי פרנק סינטרה, היו עשויות לעיתים קרובות מפלאנל, מוהר או כריסקין אפורים. לחליפות הטוקסידו הייתה גזרה דומה והן היו זמינות בשחור או בצבעים בהירים כמו אדום או כחול. בעוד שגברים רבים לבשו כובעים עד שנות השישים, באמצע שנות ה -60 חלה דעיכה ניכרת בשימוש בכובעים.

אופנת האייווי ליג

אופנת האייווי ליג היו בגדי קז'ואל למבוגרים המעמד הבינוני באמריקה אשר היו פופולריים במהלך שנות השישים המוקדמות עד אמצע העשור. בגדים אופיינתיים כללו בין היתר חולצות פולו, מעילי הרינגטון, מכנסי צ'ינו בצבע חאקי, חולצות טריקו מפוספסות, גרבי ארגייל, חותלות, או מעילים ספורטיביים, אפודות סוודר, סוודרים מסוג קרדיגן, וסוודרים מפוספסים. הסגנון נשאר אופנתי עבור גברים מעל גיל 21 עד שהוא הוחלף על ידי בגדי קז'ואל פשוטים יותר שהושפעו מהתרבות ההיפית של שנות השישים המאוחרות ותחילת שנות השבעים.

אמצע שנות ה -60 (1964-66)

אופנת הגלישה

הז'אנר המוזיקלי "Surf Rock" הפך פופולרי במיוחד בעולם המערבי בשנים 66–1962, ובמיוחד בארצות הברית, וכתוצאה מכך בני נוער רבים מדור הבייבי בום החלו להתלבש כמו חברי להקת הביץ' בויז.

השפעות של תת-תרבות המוד והפלישה הבריטית

הביטלס

באמצע שנות ה -60 היו לבריטים השפעה ניכרת במיוחד על האופנה בעולם המערבי. תת-תרבות המוד (מלשון מודרניזציה), אשר צמחה בבריטניה באמצע שנות השישים הקיפה תחומים כמו אופנה, מוזיקה ואף קולנוע ואומנות בבריטניה של שנות ה-60 (תקופת "לונדון החוגגת"). להקות רוק בריטיות בולטות מתקופה זו, כמו The Who, הביטלס, והקינקס הפכו לפופולריות במיוחד באותה העת בעולם המערבי מזוהות עם תת-תרבות המוד. חברתית הייתה התנגשות בין ה"מודים" ל"רוקרים". בעוד שהנמנים עם תת-תרבות הרוקרים אהבו במיוחד את מוזיקת הרוק אנד רול של שנות החמישים, לבשו מעילי עור שחורים, תסרוקות משומנות, ורכבו על אופנועים. ה"מודים" אימצו מראה חלק, מתוחכם, שכלל חליפות מחויטות, עניבות דקות, חולצות צווארון מכופתרות ותסרוקות שמחקות את המראה של שחקני קולנוע צרפתיים, ונהגו לרכב על קטנועים, בדרך כלל מסוג וספה או למברט.

סוף שנות השישים (1967-69)

ההשפעות של תרבות הפולק ותרבות הנגד

בסוף שנות ה-60 עד תחילת שנות ה-70 בלטה הסצנה של תרבות הנגד ההיפית בעולם המערבי ובמיוחד בבריטניה, ובארצות הברית. בני נוער מהמעמד הבינוני משני המינים העדיפו מראה יוניסקס עם שיער ארוך, צבעי TIE DYE ומוטיבים של פרחים, כובעי בוב דילן, מעילי באג'ה, מכנסי פעמון, פונצ'ו בסגנון של מערבוני ספגטי, סנדלים, וטלאים עם פרחים או סמלי שלום. בהשראת התרבות ההיפית צעירים רבים לבשו בין היתר סרטי ראש, מעילי פרווה, מכנסי קורדרוי, ומגפי בוקרים.

תסרוקות בשנות השישים

תסרוקות גברים בשנות השישים

תסרוקת ה"Mop-top", שהפכה לפופולרית בזכות חברי להקת הביטלס אך נחשבה לתסרוקת מרדנית, הייתה אופנתית במיוחד בקרב גברים צעירים במהלך העשור.

בשל ההשפעה של להקות מוד כמו הביטלס או האבנים המתגלגלות, תסרוקות ה"Mop-top" הפכו פופולריות בקרב גברים צעירים רבים בעולם המערבי באמצע שנות ה-60. תספורת ה"מוד" הייתה גם פופולרית במיוחד בעשור זה. פיאות לחיים ארוכות יותר, שפם וזקנים הפכו פופולריים בקרב גברים צעירים משנת 1966 ואילך.

במהלך העשור תסרוקת האפרו הפכה לתסרוקת פופולרית במיוחד בקרב צעירים אפרו-אמריקאים.

תסרוקות נשים בשנות השישים

תסרוקות נשים פופולריות בשנות השישים כללו תסרוקות "כוורת דבורים" בתחילת העשור, ותספורות קצרות לקראת סוף העשור אשר הפכו פופולריות ומזוהות במיוחד עם דוגמניות כמו טוויגי ומיה פארו.

באמצע שנות ה-60 המאוחרות תסרוקות נשים הפכו לגדולות מאוד והשתמשו בכמות גדולה של ספריי שיער, כפי שניתן לראות בסרט היירספריי.

גלריית תמונות

תמונות שמציגות מגמות בולטות באופנה במהלך העשור

הגברת הראשונה ז'קלין קנדי, סמל אופנה בתחילת שנות ה-60
הזמרת והשחקנית ברברה סטרייסנד עם תסרוקת וביגוד אשר היו פופולריים בשנות השישים, 1962.
אודרי הפבורן בסצנה מתוך "חידון בחרוזים" לבושים בבגד בעיצובו של ג'יבנשי, 1963
אישה צעירה בפלורידה, 1965
נערה אמריקאית לבושה בחצאית מיני וגרביונים, 1966
שני גברים בפסטיבל וודסטוק, 1969