נצרות קתולית מזרחית
נצרות קתולית מזרחית הוא שם קיבוצי למספר כנסיות או זרמים נוצריים אוטונומיים (סואי יוריס), הסרים למרות האפיפיור שברומא.
| שורשים, סיווג והנהגה | |
|---|---|
| דת | נצרות |
| זרם |
כנסיות קתוליות בעלות חוק עצמאי וטקסים ליטורגיים  |
| ארגונים ופעילות | |
| מוסדות |
הכנסייה הקתולית הארמנית, Syro-Malabar Church, Syro-Malankara Catholic Church, הכנסייה הקתולית האתיופית, Eritrean Catholic Church, הכנסייה המרונית, הכנסייה הקתולית הקופטית, הכנסייה הסורית הקתולית, הכנסייה הכלדאית קתולית, Byzantine Catholic Churches |
  | |
נצרות קתולית מזרחית
עריכהכל אחת מהכנסיות הקתוליות המזרחיות שומרת על הליטורגיה, התאולוגיה והמסורת של הזרם הנוצרי המזרחי ממנו היא נובעת או אליו היא הייתה קשורה, ואלה הן בעיקר הנצרות האוריינטלית, וכן הנצרות האורתודוקסית. מסיבה זו כנסיות הנצרות הקתולית המזרחית נבדלות זו מזו במובנים רבים - הן באספקטים הרעיוניים והתאולוגיים והן באספקטים המעשיים של הפולחן והנוהג.
מאידך כל הכנסיות הקתוליות המזרחיות מכירות בזהות שבינן לבין הנצרות הקתולית, מקבלות את מרות הבישוף של רומא ומכירות בבכורתו בין כל הבישופים, כממשיך את דרכו של השליח פטרוס הקדוש. הכרה זו מפרידה בין הכנסיות הקתוליות המזרחיות לבין הכנסיות המזרחיות שאינן קתוליות, וכמעט לכל כנסייה קתולית מזרחית יש כנסייה מזרחית "תואמת" (כנסייה קופטית קתולית - הכנסייה הקופטית, הכנסייה הארמנית הקתולית - הכנסייה הארמנית וכו'). קיימים רק מספר יוצאי דופן לכך: למרונים אין כנסייה מזרחית מקבילה; הכנסייה הכלדית הקתולית(אנ') גדולה בהרבה ממקבילתה ה"מזרחית" שממנה צמחה, הכנסייה האשורית; וגם בין הנוצרים של תומאס הקדוש יש מיעוט זעום של לא-קתולים לעומת הרוב המשתייך לכנסייה הסורית-מלברית. הכנסיות הקתוליות המזרחיות נוצרו מאז התקופה הצלבנית אגב פיצול מכנסייה מזרחית וקבלת מרות האפיפיור, או שנוסדו ככנסייה חדשה המכירה בסמכותו. מעבר לסיבות תאולוגיות לפיצול בין הכנסייה המזרחית המקורית, היו קיימות גם סיבות פוליטיות. בחלק מן המדינות היו הקתולים בעלי מעמד מועדף על אורתודוקסים (למשל אוקראינה כשהייתה תחת שליטת האיחוד הפולני-ליטאי). ברחבי האימפריה העות'מאנית יכלו חברי הכנסיות הקתוליות המזרחיות ליהנות מהגנה של הכס הקדוש. קיימות לפיכך טענות כי למשל הכנסייה היוונית הקתולית אינה למעשה כנסייה נפרדת, אלא "תכסיס" פוליטי שנקטו אורתודוקסים במספר מקרים.
למרות שהכנסיות ה"אוניאטיות" משמרות את רוב הנוהגים של כנסיות-האם הלא-קתוליות שלהן, ישנם הבדלי עומק תאולוגיים דקים אך משמעותיים. לדוגמה, הכנסייה הקתולית הארמנית נצרכה לדחות את המיאפיזיטיות של הכנסייה האפוסטולית הארמנית ולקבל את הדיופיזיטיות. מספר נוסחאות בסידורי התפילה שלה תוקנו בהתאם, ולמרות שמדובר היה רק במחיקת כמה משפטים אלו בעלי חשיבות אמונית מפליגה. ב"חג האורתודוקסיה" המציין את הבסת האיקונוקלסטים ובו מוקעים כל הכופרים בתולדות הנצרות המזרחית, לא מזכירים האוניאטים ברשימת המנודים את שמות אלו שהואשמו בקתוליות.
הכנסיות הקתוליות המזרחיות
עריכה
מבחינה היסטורית היו הכנסיות המזרחיות ממוקמות במזרח אירופה, המזרח התיכון, צפון אפריקה, הודו ובאתיופיה, אך בשל הגירה התפשטו מאמיניהם ברחבי העולם, וברוב המדינות בהן הם חיים, קיים ממסד קתולי מזרחי לצד ממסד קתולי "מערבי". אריתראה היא המדינה היחידה בעולם בה קיים רק ממסד קתולי מזרחי.
הכנסיות הקתוליות המזרחיות מתחלקות לחמש קבוצות עיקריות בהתאם לשייכות הליטורגית שלהן, ואלה הן לצד שנת היווסדן או איחודן עם הנצרות הקתולית:
- ליטורגיה אלכסנדרונית:
- הכנסייה הקופטית הקתולית - 1741.
- הכנסייה האתיופית הקתולית - 1846.
- ליטורגיה אנטיוכית:
- הכנסייה המרונית - 1182.
- הכנסייה הסורית הקתולית - 1781.
- הכנסייה הסורית-מלנקרית - 1930.
- ליטורגיה ארמנית:
- הכנסייה הקתולית הארמנית - 1742.
- ליטורגיה סורית מזרחית או כלדית:
- הכנסייה הכלדית הקתולית - 1692.
- הכנסייה הסורית-מלברית - התאריך במחלוקת.
- ליטורגיה ביזנטית:
- הכנסייה היוונית-קתולית האלבנית - 1628.
- הכנסייה היוונית-קתולית הבלארוסית - 1596.
- הכנסייה היוונית-קתולית הבולגרית - 1861.
- הכנסייה היוונית-קתולית הקרואטית - 1611.
- הכנסייה היוונית ביזנטית - 1829.
- הכנסייה היוונית-קתולית ההונגרית - 1646.
- הכנסייה האיטלקית-אלבנית הקתולית - 1784.
- הכנסייה היוונית-קתולית המקדונית - 1918.
- הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית - 1726.
- הכנסייה היוונית-קתולית הרומנית - 1697.
- הכנסייה הקתולית הרוסית - 1905.
- הכנסייה הרותנית הרוסית - 1646.
- הכנסייה היוונית-קתולית הסלובקית - 1646.
- הכנסייה היוונית-קתולית האוקראינית - 1595.
הכנסייה המזרחית-קתולית בישראל
עריכהרוב מאמיני הכנסייה המזרחית-קתולית בישראל הם חברי הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית, ולכן נקראים לרוב הנוצרים היוונים קתולים. את הכנסייה בישראל מנהיג בישוף, רבים מאנשי הכמורה מקבלים חינוך במוסדות קתולים "מערבים" של הוותיקן, והזיהוי כקתולי מזרחי אינו חזק כבעבר[1].
קישורים חיצוניים
עריכה
- The Eastern Catholic Churches 2015, פילוח דמוגרפי באתר סוכנות הסיוע של הוותיקן למזרח הקרוב.
הערות שוליים
עריכה- ^ יוסף אלגזי, לזכרו של אוהב אדם ושוחר צדק, באתר "העוקץ", 18 ביולי 2005