זאווייה
זאווייה (מערבית: زاوية, מילולית: פינה (זווית)), תא תפילה והתבודדות לדרווישים צופים. במובן רחב יותר, הנפוץ בארצות צפון אפריקה (מגרב) משמש המושג לתיאור מדרסה - בית מדרש ללימודי דת האסלאם, משולבת לרוב במבנה תפילה.
בארצות המגרב
בארצות המגרב הזאוויה מפוארת, בנויה סביב בריכת-נוי ובה לרוב מזרקה, והשם הוא שם נרדף, למעשה, ל"מדרסה".
במזרח המזרח התיכון
במזרח המזרח התיכון מדובר במבנה צנוע, כראוי למתבודדים צופים. בתקופה הממלוכית בארץ ישראל נבנו בארץ ישראל זאוויות רבות במיוחד בירושלים ורבות מהן על הר הבית, רובן ככולן פשוטות ביותר.
במדינות הסהרה
במדינות הסהרה המערבית, מאלי, מאוריטניה ודרום אלג'יריה חיים שבטים ערביים הנקראים "בני חסן" (חסנים). השבטים מחולקים ללוחמים ("חסנים"), מלומדים (להם מיוחס המונח "זאוויה") וקבוצות נוספות. המונח זאוויה מיועד גם על מנת להבדיל את השבטים החסנים מהשבטים ה"בֶרבֶרים". השייח'ים של שבטי הזאוויה יכולים להקים בתי ספר ובמותם נהפכים קבריהם לקברי קדושים.
בלוב קיים מחוז בשם זאוויה.
קישורים חיצוניים
- זאוויות במרוקו (באנגלית)
- ארכיטקטורה של זאוויות בטוניס (בצרפתית)
לקריאה נוספת
- יוסף דרורי, ירושלים בתקופה הממלוכית ו-אדריכלות ממלוכית בירושלים, בתוך: אלי שילר (עורך), תולדות ירושלים מחורבן בית שני ועד לתקופה התעות'מאנית, אריאל 83-84, 1992. ע"מ 169-206