תכלת
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניתן להעביר לערך זה מעט מהערך כחול. | |
הצבע תכלת או תכול, הוא צבע שמתקבל מערבוב של הצבעים כחול ולבן.
 | |
| שלשת הקסא | #007FFF |
|---|---|
| ייצוג RGB | R=0, G=127, B=255 |
| ייצוג HSV | H=210, S=100, V=100 |
| ייצוג CMYK | C=100, M=50, Y=0, K=0 |
לעיתים מתואר הצבע תכלת גם כגוון בהיר של כחול
אטימולוגיה של המילה בשפות שונות
המילה תכלת בשפות אירופאיות רבות היא אזוּר (באנגלית azure, בספרדית ובפורטוגזית azul, באיטלקית azzurro), והיא שיבוש של המילה המקבילה בערבית "לאזורדי" (لازوردي).
מקור השם הוא מן המינרל הכחול lapis lazuli ששימש לייצור תכשיטים וקמעות עוד בימי קדם.
לפיס בלטינית היא "אבן" ואילו לזולי מקורה במילה הלטינית לזולום (lazulum) שמקורה במושג בערבית "(אל-)לזוורד", שמקורו בפרסית "לאזוורד" (لاژورد); היה זה שמו של המקום שבו כרו לפיס לזולי, אך בשל הקשר לאבן החן שינה המושג את משמעותו למשמעות "הצבע הכחול".
בטבע
- צבע השמיים באור יום והשתקפותו בים ובאוקיינוסים.
- ציפורי השיר ירגזי תכול ועקעק תכול מצוי.
משמעויות סמליות
- תכלת מתקשר אסוציאטיבית עם שלווה.
- תכלת הוא צבע נפוץ בפריטים המיועדים לתינוקות ממין זכר.
שימושים
ערכים מורחבים – מצוות תכלת, הצבעים הלאומיים של מדינת ישראל
- הצבעים הלאומיים של ישראל הם תכול ולבן.
- הכנסייה הכחולה בברטיסלאבה בירת סלובקיה צבועה בתכלת.
בעת העתיקה
צבע התכלת היה אחד הצבעים ששימשו בעת העתיקה, ונחשב עם הארגמן לצבע מלכותי ויקר ערך.[1] צבע התכלת בעת העתיקה כלל בתוכו מגוון צבעים בין ירוק וכחול ועד לצבע שחור.[2]
ביהדות
- ערכים מורחבים – תכלת וארגמן בעולם העתיק, מצוות תכלת, הצבעים הלאומיים של ישראל
ביהדות תופסת התכלת מקום חשוב. התכלת עצמה היא מוצר. תכלת ביהדות היא צמר שצבוע בצבע כחול. התכלת מופיעה ביריעות המשכן והמקדש ובבגדי הכהונה, יחד עם הארגמן ותולעת השני. בולט במיוחד תפקידה של התכלת בעשיית מעיל כליל תכלת של הכהן הגדול ובפתילי ציץ הזהב שבראשו. כמו כן, לתכלת תפקיד מרכזי במצוות ציצית – "ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו לח).
צבע התכלת מקושר עם טוהר ושמימיות, וזאת משום שתכלת הוא צבע השמים, ועל פי האמונה כמשל למקום משכנם של אלוהים והמלאכים. ככתוב בתלמוד, "היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שתכלת דומה לים – ים דומה לרקיע – הרקיע דומה לכיסא הכבוד וכיסא הכבוד דומה לאבן הספיר".[3] התכלת גם מסמלת את שבט יהודה בשבטי ישראל.
על פי מסורת חז"ל, התכלת הופקה מדם חילזון ימי. בגמרא מוזכר צבע בשם "קלא אילן" ("אינדיקו" על פי ספר הערוך) ששימש תחליף זול לתכלת, אך על פי ההלכה הוא פסול למצוות ציצית. על פי השערתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הפקת התכלת מן החילזון הופסקה בעקבות הכיבוש הערבי של חופי ארץ ישראל בשנת 638, ולפי אחרים הופסקה השימוש בתכלת עקב גזירתו של הקיסר יוסטנטינוס ליחד את הצבע היקר לאנשי ממשל.[4] זאת, משום שהשימוש בה עדיין מוזכר בגמרא, והאזכור על היעדרה מופיע לראשונה במדרש תנחומא המאוחר, שנחתם בשנת 750.[5]
בהיעדר התכלת, במשך כאלף וחמש מאות שנה, קיום מצוות ציצית נעשה עם חוטים לבנים בלבד. הניסיון הראשון לשחזר את התכלת נעשה בידי האדמו"ר מראדזין, רבי גרשון העניך ליינר, בשנת 1888. הוא זיהה את הדיונון (Sepia officinalis) כחילזון התכלת, והצליח לייצר ממנו אלפי ציציות עבור חסידיו. היו כמה רבנים ידועים שתמכו כשיטתו, אך דעתו לא התקבלה על דעת רוב הרבנים. כמה עשרות שנים לאחר מכן, צבע זה נבדק בידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג בכמה מעבדות לכימיה, והסתבר שאין זה אלא צבע סינתטי בשם "כחול פרוסי", המתקבל מחומרים המוספים ל"דם" הדיונון ולא מהדיונון עצמו.[6] כיום הצביעה מתקיימת בבני ברק, ובתוצריה משתמשים בעיקר חסידי ראדזין וברסלב.
המחקר ההיסטורי שנערך במאות האחרונות[דרוש מקור] הצביע על החילזון הימי ארגמון קהה קוצים (Murex trunculus) כעל מקור להפקת התכלת בעולם העתיק. הרב הרצוג בעבודת הדוקטור שלו, שנערכה באוניברסיטת לונדון ב-1913, סיכם את מסקנות המחקר, אך בסופו נטה ממנו והציע את הסגולית (Janthina), כמקור להפקת התכלת בישראל. הצעתו נשאה אופי תאורטי בלבד, ולא ידוע על ניסיון כל שהוא מצדו להפיק תכלת מחילזון זה. בשנת 1988, בעקבות מחקריו של פרופ' אוטו אלסנר ממכון שנקר ברמת גן, יוצר לראשונה פתיל תכלת לציצית מן החילזון ארגמון קהה קוצים על ידי הרב אליהו טבגר מירושלים. כמה שנים מאוחר יותר, הוקמה על ידיו, עמותת פתיל תכלת, במטרה להפיץ את מצוות התכלת בעם ישראל ולספק פתילי תכלת לכל המבקש לקיים מצווה זו.
צבע לאומי של ישראל
- ערך מורחב – הצבעים הלאומיים של ישראל
בשל חשיבותו הרבה של צבע התכלת ביהדות, ובפרט בטלית, נבחר התכלת, לצד הלבן, כאחד משני הצבעים הלאומיים של ישראל. התכלת (בגוון תכלת כהה) היא אחד הצבעים של דגל ישראל, לצד הצבע הלבן. גוון התכלת הכהה של הדגל דומה לכחול ולכן השתרש הביטוי "כחול לבן" כביטוי לישראליות (למשל: "תוצרת כחול לבן" = תוצרת הארץ).
ראו גם
- חידוש מצוות התכלת
- תכלת וארגמן בעולם העתיק
- על התכלת בספר איש על דגלו - מסע אישי בעקבות המורשת ההיסטורית של דגל ישראל, סטימצקי 2017
קישורים חיצוניים
- http://www.tekhelet.info
- https://web.archive.org/web/20190220063202/http://tekheletfoundation.com/
- 'תכלת בזמן הזה' - אתר עם מידע מאמרים ותמונות בנושא התכלת.
- הרב יעקב אפשטין, זיהוי ארגמון קהה קוצים כתכלת מקורית, אתר דעת
- הרב יעקב אפשטיין, תכלת מסופקת - דינה בציצית, באתר "דעת", המעין, תשרי תשנ"ז
- שלומציון כהן, המסע לאיתור צבע התכלת האבוד, המרכז הארצי למורי הכימיה
- ארבל לוי, טבע הדברים, סוד התכלת, באתר ynet, 21 באוגוסט 2009
- ד"ר ישראל הכהן זיידרמן הגילוי מחדש של חלזון התכלת בימינו, אתר דעת
- דיאנה בחור ניר, חלזונו של משיח, באתר כלכליסט, 16 בינואר 2014
הערות שוליים
- ^ למשל במגילת אסתר: "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת: תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה." (מגילת אסתר ח טו) ובירמיהו: "כֶּסֶף מְרֻקָּע מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא, וְזָהָב מֵאוּפָז מַעֲשֵׂה חָרָשׁ וִידֵי צוֹרֵף, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם, מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם." (ספר ירמיהו י ט)
- ^ זהר עמר, גוון תכלת על פי הרמב"ם, המעיין 200, תשע"ב, עמ' 87-77
- ^ תלמוד בבלי מסכת סוטה יז א.
- ^ לבוש הארון, מאיר הלמן
- ^ מדרש תנחומא, שלח לך אות טו
- ^ תכלת.