פארק הכרמל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קו מפריד בטווח מספרים |
מ אחידות במיקום הערות שוליים |
||
שורה 7:
[[קובץ:Nahal Sfunim -3.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נחל ספונים, תצפית לכוון מערב]]
[[קובץ:Wadi Khik 007.jpg |שמאל|ממוזער|250px|אפיק [[נחל חיק]]]]
'''פארק הכרמל''' הוא כינוי לרצף של [[גן לאומי|גנים לאומיים]] ו[[שמורת טבע|שמורות טבע]] על [[הר הכרמל]] הגבוה, המשתרע מגבולותיהן הדרומיים של הערים [[חיפה]] ו[[נשר (עיר)|נשר]] בצפון, ועד אזור [[נחל מערות]] ו[[עמק מהר"ל]] בדרום; שלושה יישובים על רכס הכרמל מהווים מובלעות בתוך רצף שטחי הפארק - [[עספיא]], [[דלית אל כרמל]] ו[[בית אורן]]. גודל הפארק המקורי היה 101,590 דונם, מתוכם 63,950 דונם שהוגדרו כ-"גן לאומי" ו-37,640 דונם הוגדרו כ"שמורת טבע"
במהלך השנים נעשו הכרזות והרחבות נוספות לגן הלאומי בסך 255 דונם, לשמורת הר כרמל בסך של 22,226 דונם. נכון ל-12 בדצמבר 2010 הגן הלאומי משתרע על שטח של 64,250 דונם, ושטח שמורת הר כרמל הוא 59,864 דונם. סך הכל גודל פארק הכרמל הוא 124,114 דונם{{הערה|1=[http://parks.org.il/sigalit/hachrazot-64-2009.pdf שמורות וגנים מוכרזים* בשנים 1964–2009 באתר רשות הטבע והגנים]}}. בכך מהווה הפארק את אחד הרצפים הגדולים של [[שטח פתוח|שטחים פתוחים]] בחציה הצפוני של מדינת ישראל; הוא אף הוכר בידי ארגון [[אונסק"ו]] בתור [[שמורה ביוספרית]]. הפארק מהווה דוגמה טיפוסית של [[אקוסיסטמה]] ים-תיכונית, וכולל מצאי עשיר של תופעות גאולוגיות, ממצאים פרהיסטוריים, ו[[מגוון ביולוגי]] ונופי.
שורה 15:
===בתקופת המנדט הבריטי===
עם כניסת שלטון [[המנדט הבריטי]] הופסקה הכריתה לגמרי. אזור [[שווייצריה הקטנה]] [[נחל כלח]] ו[[נחל גלים]] הוכרז כ"שמורת יער". השלטונות הבריטים הציבו באזור שומרי יערות. השומרים התגוררו במבני אבן באזור, וכדי להבריח כורתי עצים הם שוטטו רכובים על חמורים ופרדות. הבריטים סללו למענם מספר שבילים באזור "אשדות יגור" למשל ב[[נחל נחש]] ו[[רכס כרמיה]] במורדות המערביים של הכרמל
בשנת [[1927]] פנה [[ארתור רופין]] לקולונל א"ה סוואר (Sawer) שהיה מנהל "מחלקת החקלאות הייעור והדיג" של [[ממשלת המנדט]] והציע לו להכריז על כל שטח הכרמל כ'פארק טבעי מוגן'. פניה זו נעשתה במסגרת פעילות של חברת [[הכשרת היישוב]] לייעור הכרמל. הצעתו כללה את הסעיפים הבאים:
שורה 22:
#יוגדר שטח של מאות [[דונם]] שישמש למחיית בעלי חיים מקומיים. חברת הכשרת היישוב תקצה את השטח למטרה זו מהשטחים שבבעלותה.
#שטחי הכרמל שאינם מנוצלים לחקלאות יעברו תהליך [[יער|ייעור]].
סוואר קיבל את רעיונו של רופין, הציע לקבל את השטח של [[נחל לוטם]] במורדות המערביים של הכרמל, והתנה את התוכנית ביישומה רק על אדמות ממשלתיות ולא פרטיות וזאת כדי לחסוך בפיצויים לבעלי השטחים הפרטיים. התוכנית עברה לתכנונו של [[ריכרד קאופמן]] שהציע לחלופין את השטחים הגדולים שמדרום לחיפה. בסופו של דבר הרעיון המקורי של רופין לא מומש מטעמים תקציביים
על הכרמל כאזור ירוק ופתוח היו איומים רבים, בנוסף על איום הכריתה, הרועים התייחסו להר כשטח [[מרעה]] והתקיימה בו רעייה אינטנסיבית. במקביל יזמים שונים חיפשו אזורים ירוקים ויפים לבנות בהם שכונות ויישובים. בחיפה נבנו שכונות על ההר בתוך השטח הירוק כדוגמת שכונת [[אחוזת שמואל|אחוזה]] שנבנתה ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20]]. יוזמות נוספות (חלקם בעידוד [[המוסדות הלאומיים]]) היו יוזמת "[[חוות משמר הכרמל|יערות הכרמל]]" של חברת "כרמל השקעות" בראשותם של [[יוסף לוי]] ו[[גאורג הרץ-שקמוני]] לבניית יישוב בשטח בדרום רכס [[גאולוגיה של הכרמל#רכס הכרמל|הכרמל הגבוה]]. הם רכשו בשנת [[1934]] שטח של 6,000 דונם שגבולותיו היו ממזרח: [[הר ערקן]], [[עין אלון]], [[נחל אורן]] התיכון, והערוצים היורדים מדמון. מצפון: רכס דמון ורכס מתלה שמדרום ל[[נחל ספונים]] העליון, ממערב: קו מתפתל שעבר ממערב לקיבוץ [[בית אורן]] של ימינו עד "חרבת יונית" שבנחל אורן. מדרום: [[נחל דוכן]], [[הר שוקף]]. (כיום נמצאים באזור זה [[מלון יערות הכרמל]], קיבוץ בית אורן, [[גבעת וולפסון]] ו[[חוות משמר הכרמל]])
===לאחר הקמת מדינת ישראל===
שורה 32:
בעת הקמת הוועדה כללה [[תוכנית מתאר מחוזית|תוכנית המתאר]] של [[מחוז חיפה]] הקצאה של 100,000 דונם בכרמל לתורך הקמת שמורת טבע. התוכנית הופקדה אבל בוטלה לאחר שפורסמה בשנת 1963 "תוכנית המתאר הגלילית החדשה" למחוז חיפה. שמה של התוכנית היה"תוכנית מס' 384: שטח שמירה על נוף הכרמל".
לאורך השנים ניהלו בעלי הקרקעות הפרטיים מאבקים להוציא את השטחים שבבעלותם מהתחום המיועד לשטח הפארק. דוגמה לכך הוא המאבק שניהל, בשנות החמישים והשישים, "איגוד המתיישבים" להוצאת שטחי "יערות הכרמל" מהתחום שתוכנן לפארק
בשנת 1963 אושר "חוק גנים לאומיים ושמורות טבע" שבעקבותיו החל תהליך של הכרזת שטחים שונים בהתאם. במקביל החלה ועדת השרים שטיפלה בנושא הכרמל לבדוק אפשרות החלפת קרקעות פרטיות בשטח המיועד בקרקעות פרטיות באזור אחר וכן קביעת שטחו של הפארק. הוועדה המליצה להוציא את שטחי המחצבות ושטח אוניברסיטת חיפה מחוץ לפארק, העברת [[כלא דמון]], איסור סלילית כבישים ראשיים, עיבוד קרקעות ועוד. המלצות הוועדה אושרו ביולי 1964.
שורה 40:
לאורך כל העשורים האחרונים של [[המאה ה-20]] לא נעלמה חשיבותם של שטחי החורש הטבעי ליישוב העירוני שהקיף אותם מעיני [[החברה להגנת הטבע]] ו[[רשות הטבע והגנים]], והן הצליחו לשכנע את המדינה לשמר אותם בצורתם הטבעית.
בשנת [[1996]] הוכר הפארק כ[[שמורה ביוספרית]] על ידי ארגון [[אונסק"ו]] העולמי. שטח כולל של השמורה הביוספרית הוא 266,600 דונם, מתוכו שטח של 14,000 דונם הוא לב השמורה, שטח של 185,000 דונם מהווה אזור חיץ והיתרה שטח של 67,000 דונם הוא אזור מעבר
== החי-בר ==
שורה 81:
באופן כללי, שריפות מהוות מרכיב מרכזי וחשוב של [[הפרעה (אקולוגיה)|הפרעה]] באקוסיסטמה הים-תיכונית, ועקב היסטוריה ארוכה של התיישבות האדם באזור [[אגן הים התיכון]], הצמחייה הים-תיכונית הסתגלה היטב להתחדשות יעילה לאחר שריפה. חורש מפותח של צמחייה ים-תיכונית טיפוסית לכרמל מתחדש במלואו לאחר כמה עשרות שנים ממועד השריפה האחרונה. אולם אלמנטים מסוימים עשויים להיעלם לבלי שוב בעקבות שריפה, כגון עצים עתיקים. השריפות גם מהוות פגיעה קשה באוכלוסיית חיות הבר, שחלקה אינו מצליח להימלט. קיימת כיום מחלוקת בקרב אקולוגים ואנשי שמירת טבע וממשק, לגבי מידת הנזק והתועלת שבשריפות באזורים כמו פארק הכרמל. ישנם הטוענים כי השריפות הן מרכיב חיוני באקוסיסטמה, התורם למגוון הביולוגי והנופי על ידי מניעת היסגרות אחידה ורציפה של החורש, דבר היוצר כתמיות נופית ומעודד פריחת [[גאופיט]]ים הזקוקים לאור שמש ישיר. עם זאת, [[רשות הטבע והגנים]] נוקטת כיום מדיניות ברורה של הימנעות ככל האפשר מאירועי שריפה (למשל באמצעות משטר [[בוקר (מקצוע)|רעייה]] המדלל את כמות העשב הזמין לשריפה), ובמקרה שפורצת שריפה, כיבוי מהיר ככל האפשר לצורך מיזעור השטח הנשרף.
עד לשנת 2010 הגדולות בשריפות הפארק היו השריפה ברמת מיתלה ב-1983 שכילתה כ-3,300 [[דונם]]
=== מאבקים על שטחי הפארק ===
| |||