המנורה – הבדלי גרסאות

{{פירוש נוסף|נוכחי=מנורת שבעת הקנים|ראו=[[מנורה]]}}

[[אהרן|אהרון]] ובניו מצווים על הדלקת "[[נר תמיד]]" באמצעות [[שמן זית זך]] שאותו יכינו [[בני ישראל במדבר|בני ישראל]] ואהרון מצווה "לערוך אותו מערב עד בוקר".<ref>שמות פרק כ"ז 20- 21, ויקרא פרק כ"ד 1 – 4</ref>. ביום חנוכת ה[[מזבח]], לאחר ששנים עשר הנשיאים של [[שבטי ישראל]] העלו [[קורבן|קורבנות]] במשכן, נקרא אהרון ה[[כהן גדול|כהן]] להדליק את הנרות ונאמר: אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.<ref>במדבר ח' 1 – 4</ref>. סדרי הדלקת הנרות במנורה והטיפול בהם, המוצגים ב[[תורה]] בצמצום, נידונים בפירוט רב ב[[משנה]], ב[[תלמוד]], ב[[משנה תורה]] ל[[רמב"ם]] ובפרשנויות רבות,<ref>משנה, מסכת תמיד, פרק ג', משנה ט'. על פי פירוש עובדיה מברטנורה, תלמוד בבלי, מסכת שבת דף כ"א, א', תלמוד בבלי מסכת מנחות דף פ"ו עמ' ב', משנה תורה לרמב"ם, הלכות ביאת המקדש, פרק ט', [[הרמב"ם]] [[ספר עבודה]], הלכות תמידים ומוספין פרק ג', ספר החינוך צ"ח</ref>, שייתכן ונסמכו על נוהגים שהתקיימו בימי [[בית המקדש השני|הבית השני]].<ref>{{צ-מאמר|מחבר=ישראל ל' לוין|שם=תולדות המנורה ומשמעותה בעת העתיקה|כתב עת=קתדרה|כרך=98|שנת הוצאה=תשס"א|עמ=15}}</ref>.

ככל הנראה, הייתה המנורה עם המשכן בגלגוליו השונים והיא נזכרת ב[[ספר שמואל]] בתיאור של נר אלוהים שאינו כבה הדולק ב"היכל ה' אשר שם ארון אלוהים"<ref>{{תב"ך|שמואל א|ג|ג}}</ref> ב[[ספר מלכים]] מתואר בפירוט רב בניין בית המקדש על ידי [[שלמה]] ונזכרים בו כלי הפולחן כמו ה[[מזבח]] ו[[שולחן לחם הפנים]] שנעשו מ[[זהב]] סגור, ועשר מנורות שנעשו אף הן מזהב סגור.<ref>{{תנ"ך|מלכים א|ז|מט|נ}}</ref>. לא ברור אם הדלקת הנרות במקדש שלמה נערכה בכל עשרת המנורות, או שמנורות אלו שימשו רק למאור ולא שותפו בהדלקה הפולחנית, והפרשנים והחוקרים חלוקים בשאלה זו.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://files.ybz.org.il/periodicals/Cathedra/98/Article_98.1.pdf|הכותב=ישראל ל' לוין|כותרת=תולדות המנורה ומשמעותה בעת העתיקה|אתר=קתדרה|עמודים=9 - 10|תאריך=1998}}</ref>. בספר [[דברי הימים]] נזכרת הדלקת נרות על ידי הכוהנים מדי ערב וערב במנורה אחת המכונה "מנורת הזהב" .<ref>{{תנ"ך|דברי הימים ב|יג|י|יא}}</ref>.

עדות על הדלקת המנורה בתקופת בית שני מופיעה ב[[ספר מקבים א'|ספר מקבים]]. לאחר טיהור המקדש עשו המקבים כלי קודש חדשים. והביאו "את המנורה ואת מזבח הקטורת ואת השולחן להיכל ויעלו את הנרות אשר במנורה ויאירו בהיכל".<ref>מקבים א' ד' 49</ref>.[[יוסף בן מתתיהו]] מזכיר שתי מנורות זהב ומספר שאחד הכהנים, מסר ל[[טיטוס]] כלי קודש מהמקדש, לאחר שהובטח לו כי חייו יינצלו. הוא "הוציא אליו מקיר ההיכל שתי מנורות זהב כתבנית מנורות ההיכל ושולחנות ומזרקים וקערות, כולם זהב סגור וכבדים במשקלם מאד".{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים''', ספר ו, פרק ח, פסקה ג; תרגום שמחוני}}.

יש הסבוריםמקובל שמקור מנורת המקדש הוא בעץ המקודש ל[[אשרה (אלה)|אשרה]].<ref name=":2">{{צ-ספר|מחבר=L. Yarden|שם=The Tree of Light: A Study of the Menorah – the Seven-branched Lampstand|מו"ל=East and West Library|שנת הוצאה=1971|עמ=35–40|קישור=https://archive.org/details/x-the-tree-of-light/page/n41}}</ref><ref name=":3">{{צ-מאמר|מחבר=Joan E. Taylor|שם=The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree|כתב עת=Journal for the Study of the Old Testament|כרך=20|שנת הוצאה=1995|עמ=29|doi=10.1177/030908929502006602|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/030908929502006602}}</ref> במספר ממצאים חשובים מ[[ארץ ישראל בעת העתיקה|ארץ־ישראל]] הכוללים את [[מוטיב העץ והיעלים]], העץ המסוגנן כולל שלושה ענפים היוצאים מכל צד, בדומה למנורה.<ref name=":4">{{צ-מאמר|מחבר=Joan E. Taylor|שם=The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree|כתב עת=Journal for the Study of the Old Testament|כרך=20|שנת הוצאה=1995|עמ=29–54|doi=10.1177/030908929502006602|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/030908929502006602}}</ref> ב[[תל לכיש|לכיש]] נמצא כד, שלפי כתובתו הוא מוקדש ל"אלת" (אל בנקבה, שם אחר לאשרה), הכולל ציור של יעלים משני צדי עץ מקודש, המעוצב בצורה דומה לייצוגי מנורת המקדש המוכרים לנו; כד זה מהווה מעין "[[החוליה החסרה|חוליה חסרה]]" לקשר בין העץ המקודש המוכר במזרח הקדום לבין צורת מנורת המקדש.<ref name=":1">{{צ-מאמר|מחבר=Joan E. Taylor|שם=The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree|כתב עת=Journal for the Study of the Old Testament|כרך=20|שנת הוצאה=1995|עמ=30|doi=10.1177/030908929502006602|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/030908929502006602}}</ref> אפשר שעיצוב המנורה בימי בית שני כעץ אשרה (בשילוב עם דימוי אפשרי ל[[הסנה הבוער|סנה הבוער]]) נועד להוות אלטרנטיבה לעצי אשרה במסגרת המאבק נגדם.<ref name=":0" />

לפי אירועי [[מטה אהרן#המטה במחלוקת קורח|מטה אהרן]] בסיני בו הפריח המטה פרחים ו[[שקדים]], נראה שאלוהישהתקיימו המקראקשרים חיבבמיוחדים אתבין אלוהי המקרא הל[[שקד]] (אולי בשל פריחתו המוקדמת, בזמן שרוב שאר עצי הארץ עוד חשופים מהחורף);<ref name=":5">{{צ-מאמר|מחבר=Joan E. Taylor|שם=The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree|כתב עת=Journal for the Study of the Old Testament|כרך=20|שנת הוצאה=1995|עמ=32, 47|doi=10.1177/030908929502006602|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/030908929502006602}}</ref><ref>{{צ-ספר|מחבר=L. Yarden|שם=The Tree of Light: A Study of the Menorah – the Seven-branched Lampstand|מו"ל=East and West Library|שנת הוצאה=1971|קישור=https://archive.org/details/x-the-tree-of-light/|עמ=40}}</ref> ב[[חורבת תימן]] נמצא ציור עץ עםמקודש שלושה[[מוטיב ענפיםהעץ מעוגליםוהיעלים|עם בכליעלים צד,מצדיו]] שהפריחובצמרתו פרחים ופירות הנראיםשקד כשקדיםגדול, משניוב[[כתובות צדדיוחורבת יעלים,תימן|כתובות ומעליומהאתר]] כיתוב (שלא קשור ישירות לציור)נכתב {{ציטוטון|ליהוה שמרן/תימן ולאשרתה}}.{{הערה|שם=:5}}. אתר הפולחן [[לוז (עיר מקראית)|לוז]]־[[בית אל (יישוב מקראי)|בית אל]] מהווה, ככל הנראה, עדות לקשרים בין עץ שקד ששימש כאשרה לפולחן אלוהי ישראל באתר.<ref name=":6">{{צ-מאמר|מחבר=Joan E. Taylor|שם=The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree|כתב עת=Journal for the Study of the Old Testament|כרך=20|שנת הוצאה=1995|עמ=48–50|doi=10.1177/030908929502006602|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/030908929502006602}}</ref> ייתכן, אפוא, קשר בין מקור המנורה (שיש בה פרחים וגביעים משוקדים, על פי ספר שמות) לעץ השקד בפרט.<ref name=":7">{{צ-ספר|מחבר=L. Yarden|שם=The Tree of Light: A Study of the Menorah – the Seven-branched Lampstand|מו"ל=East and West Library|שנת הוצאה=1971|קישור=https://archive.org/details/x-the-tree-of-light/}}</ref><ref name=":8">{{צ-מאמר|מחבר=Joan E. Taylor|שם=The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree|כתב עת=Journal for the Study of the Old Testament|כרך=20|שנת הוצאה=1995|עמ=51|doi=10.1177/030908929502006602|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/030908929502006602}}</ref>

[[קובץ:Carthaginian_seven_candles_lamp.jpg|ממוזער|מנורה עם שבעה נרות על קנה מאורך מ[[קרתחדשת]]<ref>{{צ-ספר|מחבר=M. Héron de Yillefosse, A.-L. Delattre|שם=La nécropole punique de Douïmès (a Carthage)|מקום הוצאה=|שנת הוצאה=1897|קישור=https://archive.org/details/lanecropolepuniq00dela|עמ=49}}</ref> – יש הסוברים שזאת הייתה צורת המנורה המקורית בימי בית ראשון<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.lib.cet.ac.il/pages/printitem.asp?item=17686|הכותב=רחל חכלילי, רבקה מרחב|כותרת=מנורת הפולחן בימי בית ראשון ובית שני: על־פי המקורות והממצא הארכיאולוגי|אתר=[[המרכז לטכנולוגיה חינוכית|מט"ח]]}}</ref>]]תיאור המנורה וההנחיות לעשייתה מופיעים במצוות על הקמת המשכן.

{{ציטוט|תוכן=וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ. וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי. שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה. וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ. וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה. כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר. וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ.|מקור={{תנ"ך|שמות|כה|לא|לז}}}}[[קובץ:Menora3993.JPG|ממוזער|חריתה של המנורה שנמצאה ב[[הפרוור ההרודיאני|פרוור ההרודיאני]] (בו התגלו גם כלי אבן המרמזים<!-- בשל ענייני טומאה וטהרה --> על התגוררות כהנים במקום) מהמאה ה־1 לפנה"ס – זה הוא הייצוג הקדום ביותר הידוע של המנורה<!-- המקור מתייחס לטענה שזה הייצוג הקדום ביותר, לא להיותו של הבית בית כהנים --><ref name=":0" />|260x260 פיקסלים]]כלומר, המנורה תעשה מגוש אחד של זהב טהור שהוא הזהב הטוב ביותר, במשקל של [[כיכר (יחידת מידה)|ככר]] אחת{{ביאור|יחידת משקל בעולם העתיק השווה ל־60 מנה. במקרא ערכה 3000 שקל.}}. חלקה המרכזי של המנורה הוא קנה העומד על "ירך" – בסיס שממנו יוצאים ששה קנים: שלשה קנים מכל צד והם מקושטים בצורות של גביעים, כפתורים ופרחים. תיאור זה מתייחס למנורה שניצבה באוהל מועד, אך בממצאים ה[[ארכאולוגיה מקראית|ארכאולוגיים]] מתקופת [[בית המקדש הראשון|הבית הראשון]] ומתקופות שקדמו לו אין עדות למנורה כזו. יש הסוברים שמאחר שברשימת אוצרות המקדש שהוחזרו ב[[שיבת ציון]] ({{תנ"ך|עזרא|א|ז|יא|קצר=כן}}) לא מוזכרת המנורה, [[האימפריה הבבלית החדשה|הבבלים]] המיסו אותה (או שבכלל לא הייתה קיימת בבית המקדש הראשון), ומקור תיאור המנורה בתורה הוא ב[[המקור הכהני|מקור הכהני]] שנכתב לאחר שיבת ציון.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Joan E. Taylor|שם=The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree|כתב עת=Journal for the Study of the Old Testament|כרך=20|שנת הוצאה=1995|עמ=45–46|doi=10.1177/030908929502006602|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/030908929502006602}}</ref> טענה זו נסמכת גם על ההתייחסות בצורת יחיד ולא בצורת ריבוי לנר הדולק בהיכל ה' הנזכר בספר שמות ובספר שמואל,<ref>{{צ-ספר|שם=לאור המנורה גילגולו של סמל|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מוזיאון ישראל|שנת הוצאה=1998|עמ=40 - 41|פרק=רחל חכלילי, רבקה מרחב: מנורת הפולחן בימי בית ראשון ובית שני}}</ref> וגם על עשר המנורות במקדש שלמה כלל לא נאמר שהיו בעלות קנים מרובים, וייתכן שאכן היו כני תאורה רגילים.<ref name=":0">{{צ-מאמר|מחבר=Joan E. Taylor|שם=The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree|כתב עת=Journal for the Study of the Old Testament|כרך=20|שנת הוצאה=1995|עמ=46|doi=10.1177/030908929502006602|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/030908929502006602}}</ref> אפשר שעיצוב המנורה בימי בית שני כעץ אשרה (בשילוב עם דימוי אפשרי ל[[הסנה הבוער|סנה הבוער]]) נועדה להוות אלטרנטיבה לעצי אשרה במסגרת המאבק נגדם.{{הערה|שם=:0}} לדעתם של חוקרים אלה מנורת שבעת הקנים נוצרה בפרק הזמן שבין שיבת ציון לתקופת ה[[חשמונאים]] והתאור בספר שמות הוא השלכה של מנורת המקדש של הבית השני.

אין מחלוקת בין החוקרים על כך שבבית המקדש השני ניצבה מנורת זהב בעלת שבעה קנים, המנורה שככל הנראה הוצבה בו בימי [[שיבת ציון]] נלקחה על ידי [[אנטיוכוס הרביעי|אנטיוכוס]] ולאחר טיהור המקדש הכניסו אליו ה[[חשמונאים|מכבים]] מנורת זהב חדשה.{{הערה|קדמוניות היהודים, ספר יב, פרק ז, פסקאות ו-ז, סעיפים 325-318}}. חז"ל כתבו בעניין: {{ציטוטון|שפודים של ברזל היו וחיפום {{מונחון|בעץ|[[בדיל]]}}, העשירו עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב}}.{{הערה|{{בבלי|מנחות|כח|ב}}}}. מנורה זו הוחלפה במנורה מפוארת יותר במקדש שבנה [[הורדוס]].

במרבית הייצוגים החזותיים שהיו למנורה במהלך הדורות נראים קני המנורה מעוגלים, אך יש פרשנים מוקדמים ומאוחרים הטוענים שהקנים היו ישרים. [[קובץ:Menorah Rambam.jpg|ממוזער|ציור המנורה על ידי הרמב"ם, בכתב יד [[פירוש המשנה לרמב"ם|פירוש משניות]] .1168 - 1204]]בעדויות הספורות מתקופת בית שני: המטבע שטבע מתתיה אנטיגונוס, שעליה דימוי המנורה והמנורה החרותה על טיח קיר של בית בירושלים מתקופת הורדוס, נראים קני המנורה מעוגלים. ב[[קבר יאסון]] (בו נמצאו על אחד הקירות תחריטים של חמש מנורות מעוגלות),{{הערה|{{ynet|גלעד כהן (עיתונאי)|יוצג לציבור: התיאור האמנותי הקדום ביותר של מנורת המקדש|vacation/flights/article/hjwtyzxyn|6 במרץ 2023}}}}, [[שעון שמש]] ב[[הכותל הדרומי|כותל הדרומי]] (מתקופת [[הורדוס]]). דימויים אלו הם מתקופה בה ההדלקה במקדש הייתה מעשה יום יומי, כשכוהנים היו נכנסים להיכל ורואים בעיניהם את המנורה. כך נראית המנורה גם בייצוגים הרבים שלה שנמצאו באתרים מתקופת המשנה ואחריה. בית הכנסת העתיק ב[[קצרין]], [[בית הכנסת שלום על ישראל]] ב[[יריחו]], [[בית הכנסת בכפר נחום]], מערת הקבורה ב[[בית שערים]], ועוד עיטורים על קירות ב[[בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל]], על מטבעות וכלי אומנות שונים. המנורה המופיעה על שער טיטוס אף היא עם קנים מעוגלים.

הדימוי החזותי העיקרי המתאר מנורה שקניה ישרים מופיע בציור הקיר של [[בית הכנסת בדורה אירופוס]] מ[[המאה ה-3|המאה השלישית]]. אך שם, במקטע אחר של ציור הקיר מופיעות שתי מנורות שקניהן מעוגלים. עדות אחרת, של מנורה עם קנים ישרים, אפילו מתקופת בית שני, נמצאה על חותם שנחשף בחפירות [[עיר דוד<ref>]].{{הערה|שם=יעקב מאור|{{קישור כללי|הכותב=יעקב מאור|כתובת=https://www.jewishtraveler.co.il/menora-0323/|הכותב=יעקב מאור|כותרת=מה קרה במעשבמעשה המנורה|אתר=ותוליכנו בשלום|תאריך=מרץ15 במרץ 2023|תאריך_וידוא=25 בפברואר 2024}}</ref>.}} עם זאת יש ריבוי ברור של עדויות קדומות על מנורה עם קנים מעוגלים, וכך נראים גם רוב הדימויים החזותיים של המנורות מאז.

צורתה של המנורה שנויה גם במחלוקת בין חכמי ימי הביניים. [[רש"י]] בפירושו על התורה כותב על קני המנורה "יוצאים מצדיה לכאן ולכאן באלכסון" (שמות כה לב). ישדהיינו הרואיםשפירוש בתיאורהמילה זה"קנה", חיזוקהיא לסברהכמו שהקניםהצמח היוהקרוי מעוגלים, מכיוון שהמילה "אלכסון" ב[[יווניתקנה מצוי|קנה]]. פירושה מעוגל,{{מקור}} וידוע{{מקור}} שרש"י ידע יוונית.מדברי ה[[רמב"ם]] לעומתו סברמשתמע שקני המנורה היו ישרים. באיור בכתב ידו של המנורה ב[[פירוש המשנה לרמב"ם|פירושו למשנה]] נראה ציור של מנורה שהקניםהקנים בהשלה ישרים. בנו, [[רבי אברהם בן הרמב"ם]] הסביר שזו אכן הפרשנות של דעתו, וכתב שהקנים "עולים כמו ענפים, ונמשכים ביושר כלפי מעלה כמו שצייר אבא [הרמב"ם], לא בעיגול כפי שצייר זולתו<ref>פירוש ר' אברהם בן הרמב"ם, שמות כה, לא</ref> לדעה זו לא הצטרפו בזמנו פרשנים חשובים, אך בדור האחרון היא זכתה לתמיכה ועוררה מחלוקת נוקבת, ששותפים לה פרשנים ורבנים רבים.

הרבהרבי [[מנחם מנדל שניאורסון|מלובביץ']] טען שקני המנורה היו ישרים,{{הערה|הרב שמואל רסקין, [https://www.kikar.co.il/haredim-news/se4owe "הדרמה" התקשורתית על צורת המנורה] אתר כיכר השבת, 27.5.2024}} כפי שמשתמע לדעתו מ[[רש"י]] ומציור ה[[רמב"ם]]<ref>לקוטי שיחות חכ"א ע' 164 (תרומה ג), באתר חסידות חב"ד.</ref> והורה שגם ב[[חנוכייה|חנוכיות]] בהן משתמשים בימי ה[[חנוכה]] יהיו קנים ישרים, וכך נוהגים [[חסידות חב"ד|חסידי חב"ד]]{{ביאור| בדעה שהקנים היו ישרים תומכים בין היתר הרב [[שלמה אבינר]]<ref>קני המנורה - ישרים או עגולים?, באתר שיעורי הרב שלמה אבינר.</ref> והרב [[חיים קניבסקי]]<ref>אלי כהן, הגר"ח הכריע: קני המנורה היו באלכסון, באתר [[בחדרי חרדים]], 1 ביוני 2015; ראו בביאורו לברייתא דמלאכת המשכן (עמוד כח בהערה בסוף העמוד), וכן: (דרך חכמה - קניבסקי, שמריהו יוסף חיים, 1928 - (page 21 of 123), </ref>}}. בניגוד לדעה זו, ב[[מכון המקדש]] שבו מנסים לשחזר את כלי המקדש על פי המקורות המקראיים והרבניים יצרו מנורה עם קנים עגולים{{ביאור| בספרו של ראש המכון, הרב [[ישראל אריאל]], "מנורת זהב טהור", מובאות הוכחות כי למנורה היו קנים מעוגלים, כפי שצויר על [[שער טיטוס]] ב[[רומא]] ובעשרות מנורות שהתגלו בחפירות ארכאולוגיות ברחבי העולם - וכולן, ללא יוצא מן הכלל - בעלות קנים מעוגלים.}}.

בהוראות לעשיית המנורה בספר שמות אין התייחסות לבסיס המנורה, אולם בדימויים החזותיים של המנורה מתקופת הבית השני והמשנה בסיס המנורה הוא מעין משולש או שלש רגליים. כך גם בתיאור של מידות המנורה בתלמוד נזכרות רגלי המנורה. שלש רגליים יש למנורה גם בייצוגים הרבים של המנורה עד המאה השישית. הרמב"ם ורש"י מתארים את המנורה כבעלת שלש רגלים.{{הערה|{{רמב"ם|בית הבחירה|ג|ב}}, רש"י בפירוש ל{{תב"ך|שמות|כה|לא}}, "ושלשה רגלים יוצאים הימנה ולמטה"}}.

מאידך, למנורה המתוארת בשער טיטוס ברומא יש בסיס מסיבי, המורכב משני משושים כשהעליון צר מן התחתון. על פאות שני המשושים מגולפים תבליטים של דמויות [[מיתולוגיה|מיתולוגיות]], חיות ומפלצות, דבר הנוגד את [[איסור עשיית פסל]] שידוע שנשמר אז; התאוריה הרווחת במחקר היא שמדובר בכן שנוצר על ידי הרומאים לצורך נשיאה נוחה של המנורה ואינו חלק מגוף המנורה. דעה אחרת מצביעה על הדמיון בין בסיס זה ובין בסיס רב צלעות לעמוד במקדש [[אפולו]] בדידימה, שבמערב [[טורקיה]] שדרקונים מגולפים עליו וכי ייתכן שהמנורה עברה שינוי בתקופתו של הורדוס שרצה להוכיח את השתלבותו בתרבות הרומאית.<ref>{{צ-ספר|מחבר=דניאל שפרבר|שם=לאור המנורה גלגולו של סמל|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מוזיאון ישראל|שנת הוצאה=1998|עמ=45 - 47|פרק=בין ירושלים ורומא - לתולדות בסיס המנורה בשער טיטוס}}</ref>.

המנורה הופכת לסמל יהודי נפוץ בשלהי העת העתיקה. עדויות להופעתה במאה השנייה נדירות מאוד, כנראה בגלל האיסור ההלכתי לחקות את כלי המקדש.<ref>"לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה כנגד אולם חצר כנגד עזרה, שולחן כנגד שולחן, מנורה כנגד מנורה. אבל עושה הוא של חמשה ושל ששה ושל שמנה ושל שבעה לא יעשה". {{בבלי|מנחות|כ|ב}}</ref>. החל במאה השלישית ועד למאה השישית מופיעה המנורה בשכיחות גוברת בארץ ישראל וברחבי העולם היהודי. היא מעטרת קירות, עמודים ורצפות פסיפס בבתי כנסת, ומופיעה על ארונות קבורה וחפצי בית כסימן להיותם שייכים ליהודים המבדיל אותם מן האחרים. מאוחר יותר היא מופיעה בכתבי יד, בכתובות, על תשמישי קדושה כמו חנוכיות ופרוכות, וכחלק מקמיעות המגינים על הבית או על היחיד.

בחזון המנורה של [[זכריה הנביא|זכריה]] מופיעה המנורה לראשונה כסמל להתחדשות הפולחן בבית המקדש. לזכריה הנביא היה חלק חשוב בבניין בית המקדש השני. לאחר שמונה עשרה שנות הפסקת הבניה על ידי מלכות פרס, הורה זכריה להמשיך את בנייתו על אף התנגדות המלך.{{הערה|{{תנ"ך|עזרא|ה|א}}}}.בזכות הוראה זו הושלמה בנייתו של בית המקדש.

בחזונו{{הערה|{{תנ"ך|זכריה|ד|א|יד}}}} ראה זכריה את מנורת שבעת הקנים ושני עצי [[זית]] משני צדדיה. המנורה של זכריה שונה מזו שהייתה בבית המקדש, משום שהייתה בראשה "גולה", כלומר כלי קיבול ל[[שמן]], שממנו יצאו צינורות אל שבעת קני המנורה. כאשר זכריה שאל את ה[[מלאך]] לפשר מראה המנורה, הסביר לו המלאך שזהו סימן וחיזוק ל[[זרובבל]] לפעול לשיבת ציון מ[[ממלכת פרס]] ולבניין בית המקדש, שלא יעשה בחיל או בכוח אלא ברוחו של ה'. שני עצי הזיתים הם "שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹומְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" ולפי הפרשנים מסמלים את מוסדות הכהונה והמלוכה הנמשחים ב[[שמן זית]]. פרשנים בימי הביניים ראו את חזון המנורה כחזון משיחי: "מנורת הזהב היא משל לאומה שמהלכת עתה בחושך ולעתיד לבוא גאולתה תהיה כמנורה מאירה" ([[יצחק אברבנאל|אברבנאל]]). באיורים בכתבי יד של התנ"ך מ[[ספרד]], כמו תנ"ך סרווירה<ref>{{צ-ספר|מחבר=יוסף הצרפתי|שם=לאור המנורה - גלגולו של סמל|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מוזיאון ישראל|שנת הוצאה=1998|עמ=51|פרק=איור לחזון המנורה של זכריה בספרתנ"ך, סרווירה, ספרדמ 1300}}</ref> או תנ"ך פרחי, מופיע דימוי חזותי למנורת זכריה בהבלטה רבה.<ref>{{צ-ספר|מחבר=רחל צרפתי|שם=המנורה - גלגולו של סמל|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מוזיאון ישראל|שנת הוצאה=1998|עמ=78 - 81|פרק=הבטחה לגאולה - חזון מנורת הזהב של זכריה}}</ref>.

לאחר [[מרד בר כוכבא]], כשנכזבה התקווה לעצמאות ולבניין בית המקדש והוחלפה בתקווה לביאת ה[[משיח]] ב[[אחרית הימים]], מופיעה המנורה כדימוי המרכזי המייצג את בית המקדש העתיד להבנות. המנורה מופיעה במקרים רבים כשהיא מלווה בכלי הפולחן האחרים שהיו בבית המקדש: [[מחתה]], [[שופר]], שולחן, וגם ב[[אתרוג]] וב[[לולב]]. כך בבית הכנסת בדורהב[[דורה אירופוס]] מצוירת המנורה ליד חזית בית המקדש. המנורה מופיעה בעיטורי בתי כנסת בארץ ישראל, בעיקר ברצפות [[פסיפס]], מהמאה השלישית עד המאה השביעית ובבתי קברות, ואולי מבטאת את האמונה שביאת המשיח תביא גם את [[תחיית המתים]].

<gallery widths="150px150" heights="150px150">

קובץ:Beit She'arim - Cave of the Warrior and his Menorah, the warrior (5).jpg|מנורה במערכת מערות הקבורה ב[[בית שערים]]

קובץ:Menorah from Eshtemoa Synagogue.jpg|תבליט המנורה שנתגלה בבית הכנסת ב[[אשתמוע]], מוצג ב[[מוזיאון רוקפלר]]

קובץ:Rehov Mosaic Replica-20.jpg|סורג מאבן שיש, עם תבליט מנורת שבעת הקנים, [[המאה ה-4]] לספירה, נמצא בסמוך ל[[כתובת רחוב]]

קובץ:Good-samaritan-inn-menorah.JPG|העתק של פסיפס מ[[בית הכנסת שלום על ישראל|בית הכנסת העתיק "שלום על ישראל"]] ביריחו מ[[המאה ה-7]]

Fileקובץ:Mosaic of Menorah.05.27.jpg|פסיפס מרצפת [[בית הכנסת בחמאם ליף]] (נארו הרומית, [[תוניסיה]]), [[המאה ה-6]]{{הערה|באוספי [[מוזיאון ברוקלין]], [[ארצות הברית]]}}

[[התנועה הציונית]] העדיפה בתחילת דרכה את ה[[מגן דוד]] כסמל המייצג אותה, לאחר שבמהלך המאה ה-19 הפך המגן דוד לסמל היהודי המוכר והשכיח ביותר והיה לסימן ההיכר בו בחרו היהודים לזהות את עצמם כלפי סביבתם. אך סמל המנורה, שהיה מזוהה עם הפולחן בבית המקדש עבר חילון ואומץ על ידי הציונים כסמל לריבונות היהודית שאבדה וסמל לתקווה להשיבה.{{הערה|שם=ארבל 187|{{צ-ספר|מחבר=רחל ארבל|שם=לאור המנורה - גלגולו של סמל|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מוזיאון ישראל|שנת הוצאה=1998|עמ=187 - 190|פרק=בין המנורה והמגן דוד - סמל ציוני בהתגבשותו}}}}.[[קובץ:Menorah 0307.jpg|ממוזער|מנורת הזהב של מכון המקדש]]

אור המנורה ושבעת הנרות הפכו את המנורה לסמל לכוחות אלוהיים וקוסמיים. בחזון המנורה מתאר זכריה את שבעת הנרות כמייצגים את האל: "שִׁבְעָה-אֵלֶּה; עֵינֵי ה', הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל-הָאָרֶץ".{{הערה|{{תנ"ך|זכריה|ד|י}}}}. שבעת הנרות מייצגים את האור האלוהי כששבע עיני ה' מקבילות לאור של שבעת הקנים. במדרש תנחומא ביארו חז”ל כי כי קני המנורה שראה זכריה מבטאים את שבעת עיני השגחת ה’ על הארץ: "שבעה אלה עיני ה' – זו המנורה. ומהו שבעה? אלה שבעת הנרות".{{הערה|תנחומא בהעלותך ה}}.

המספר שבע נשא משמעויות קדושות במסורת היהודית: שבעת ימי השבוע, שבע שנים לשמיטה וכו'. יוסף בן מתיתיהו ו[[פילון האלכסנדרוני|פילון]] טענו ששבעת הנרות של המנורה מייצגים את שבעת כוכבי הלכת<ref>{{צ-מאמר|מחבר=ישראל ל' לוין|שם=תולדות המנורה ומשמעותה בעת העתיקה|כרך=קתדרה|שנת הוצאה=1998|עמ=32 - 37}}</ref>כך גם פירשו את שבעת קני המנורה המקובלים ר' [[אברהם אבולעפיה]] ור' [[יוסף ג'יקטיליה|יוסף ג'יקטילה]]. שראה בשבעת קני המנורה סמלים לשבעת [[כוכב לכת|כוכבי הלכת]], ובחומרי המנורה כמסמלים את העולם העליון האמצעי והתחתון. המקובל [[אשר בן דוד]] ראה בה כסמל ל[[ספירה (קבלה)|עשר הספירות]], כאשר שבעת הקנים מייצגים את שבע הספירות התחתונות.{{הערה|{{הספרנים|חן מלול|מנורת בית המקדש בכתבי-יד קבליים|menorah|08.12.2020}}}}. הנרות, המתחלקים לשתי שלשות מסמלים את ששת הספירות ומחוברים בכן האמצעי שקולט את השמן והאור שהם השפע הנובע מהאין סוף. כך המנורה מייצגת את הרעיון של האחדות שבתוך הריבוי של הכוחות האלוהיים. על פי מקובלים אחרים המנורה היא התמונה של האל שראה משה, שהמנורה היא כמו אילן, שהיא מסמלת את סדר גופו של האדם או שהיא מסמלת את שבעת כוחות הנפש.<ref>{{צ-ספר|מחבר=משה אידל|שם=לאור המנורה - גלגולו של סמל|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מוזיאון ישראל|שנת הוצאה=1998|עמ=129 -131|פרק=בינה, הספירה השמינית - המנורה בקבלה}}</ref>.

לתכונות המיסטיות שיוחסו למנורה נוספו ב[[קבלה מעשית|קבלה המעשית]] גם תכונות [[מאניות|מאגיות]] שהפכו אותה ל[[קמע|קמיע]] נפוץ. החל מהמאהמ[[המאה ה-14]] התפשט המנהג לצייר את המנורה באמצעות הטקסט של [[תהילים ס"ז|מזמור ס"ז]] ב[[תהילים]]. הקשר מתבסס על המספר שבע: שבעה פסוקים כנגד שבעת הקנים של המנורה, מ"ט (7X7) מילים במזמור, ולקשר עם שבעת כוכבי הלכת ושבעת ימי השבוע נוסף קשר למ"ט ימי [[ספירת העומר]]. "מנורת מזמור" מופיעה לעיתים ב[[סידור|סידורי תפילה]], ובעיקר על לוחות שנועדו לתליה על קיר בבתים או בבית הכנסת. לוחות אלה נקראים "מנורה" או "[[שויתי|שיוויתי]]" על שום הפסוק "שיויתי ה' לנגדי תמיד" או "מזרח" כשהם תלויים על קיר הפונה ל[[ארץ ישראל]]. המנורה מופיעה בהם בשילוב פסוקים או טקסטים קבליים, חלק בהצפנות וב[[ראשי תיבות]]. בדרך כלל ציור המנורה מלווה בעיטורים של כלי המקדש, ידיים ב[[ברכת כהנים]], מגן דוד ו[[לוחות הברית]]. כוחה המגן של המנורה נשען גם על המסורת הקושרת אותה עם [[משה|משה רבנו]] ו[[דוד|דוד המלך]]. למנורה יש סגולות המגינות על המתפלל מולה בכוונה עמוקה: "כל מי שרואה את המנורה בכל יום ומכוין בה, מעלה עליו הכתוב כאילו הדליקה ומובטח לו שהוא בן העולם הבא....לא יקרה לו שום מקרה רע ויצליח במעשיו".<ref>בית עובד.: סדר תפילה לימי חול של כל השנה כמנהג ק"ק ספרדים, ליוורנו תש"ח</ref>.

מאז [[המאה ה-4|המאה הרביעית]] מופיעה המנורה כעיטור וכסימן על חפצים ביתיים, על מבנים ורצפות פסיפס, ב[[קטקומבות]] ועל קברים. לעיתים מתלווים אליה כלי המקדש, או לולב, אתרוג ושופר, המנורה מופיעה בהם בקווים בסיסיים ופשוטים: קנים, מעוגלים לרוב, המסתיימים בקוובקו גובה אחד עם הכן המרכזי ושלש רגלים או בסיס משולש. אמנם המנורה כסמל נושאת מסרים ורעיונות רבים ושונים: זכר לבית המקדש, תקווה לגאולה, מקור התורה והאור, הקוסמוס ועוד, אך חוקרים רואים את התפוצה הנרחבת של השימוש בסמל המנורה בשלהי העת העתיקה ככוונה לציין זהות יהודית או שייכות ליהודים. הסיבה לכך היא עלייתה של ה[[נצרות]] והפיכתה לדת המדינה. בתקופה ה[[האימפריה הביזנטית|ביזנטית]] מחליפים מוטיבים נוצריים את המוטיבים ה[[פגאניזם|פגאניים]] באמנות. כנגד סמל הצלב, ההופך לסמלה של הדת הנוצרית, הופכת המנורה להיות סמל לדת היהודית.<ref>{{צ-מאמרקתדרה|מחבר=ישראל ל' לוין|שם=תולדות המנורה ומשמעותה בעת העתיקה|כתב עת=קתדרה98.1|שנת הוצאה=1998|עמ=2398 -(טבת 32תשס"א), עמ' 23–32}}.</ref>. כך, למשל, .נמצאו בחפירות נרות שמן מחרס מעוטרים בצלב ונרות זהים מעוטרים במנורה. בחפירות [[חורבת עוצה]] ליד [[עכו]] נמצא חותם לחם מעוטר בצורת המנורה, אשר נועד לציין שמדובר בפת ישראל.{{הערה|{{ynet|צופיה הירשפלד|ממצא נדיר: חותם כשרות בצורת מנורה, בן 1,500|4173532|10 בינואר 2012}}}}. ניתן לשער שהמנורה הפכה לסמל כה פופולרי גם בגלל צורתה שהיא ייחודית ובאותה מידה פשוטה וקל לצייר או לחרוט אותה.

המנורה הייתה לאחד הסמלים החשובים של ה[[ציונות]]. כסמל ציוני מתרחקת המנורה מההקשרים הדתיים שלה ומופיעה כמייצגת של ה[[לאומיות]] היהודית ו[[בית לאומי לעם היהודי|המדינה היהודית.]] בימיה הראשונים של התנועה הציונית היה למנורה יצוג מינורי ב[[איקונוגרפיה]] הציונית, שהעדיפה דימויים המציגים התחדשות ותחיה כמו השמש העולה, הקשת בענן, ובעיקר החלוצים והחלוצות הצעירים. ה[[מגן דוד]], לעיתים עם המילה "ציון" באמצעו, היה הסמל הציוני הבולט והשכיח ביותר, שאף הוצג על הדגל הציוני מתוך הסכמה כללית.{{הערה|שם=ארבל 187}}. גם [[ציונות דתית|הציונות הדתית]] בחרה בדימוי של [[לוחות הברית]] המייצגים את התורה כסמל המרכזי שלה ולא בסמל המנורה.

המנורה המופיעה בפרסומים ציוניים מעלה אמנם את זכר בית המקדש שחרב אך לא כמרכז פולחני אלא כסמל לריבונות היהודית שאבדה. במקרים רבים מופיעה המנורה משולבת במגן דוד, כשהשילוב מסמל את השותפות בין עבר ועתיד ובין מסורת להתחדשות. [[בוריס שץ]] בחר במנורה כסמל של [[בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים|בצלאל]], המחדש את. ה[[אמנות יהודית|אמנות היהודית]] בארץ ישראל מתוך קשר עם העבר והמסורת. המנורה קיבלה משמעות חדשה כשהופיעה בסמלי [[הגדודים העבריים]] ונבחרה על ידי [[זאב ז'בוטינסקי]] לסמל של [[בית"ר|תנועת ביתר]] כביטוי לגבורה היהודית.

הבחירה במנורה כדימוי המרכזי בסמל הרשמי של מדינת ישראל השלימה את התהליך בו הפכה המנורה לסמל לאומי. [[מועצת המדינה הזמנית]] מינתה ועדה שבחנה 450 הצעות לעיצוב סמל המדינה שהוגשו על ידי הציבור ועל ידי מעצבים גרפיים. המנורה הייתה מרכיב מרכזי כמעט בכל ההצעות האלה.<ref>{{צ-ספר|מחבר=אליק מישורי|שם=לאור המנורה - גלגולו של סמל|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מוזיאון ישראל|שנת הוצאה=1998|עמ=17 - 21|פרק=מנורה וענפי זית - קורות עיצובו של סמל מדינת ישראל}}</ref>. לאחר ויכוחים ודיונים רבים נבחר דימוי המנורה המופיע על שער טיטוס. הרעיון שמאחורי בחירה זאת היה שהמנורה שנחקקה בתודעה כסמל לחורבן היא גם סמל לתקומה - המנורה שיצאה לגלות שבה לביתה עם חידוש הריבונות של העם היהודי בארצו. הוספת המילה "ישראל" - שם המדינה החדשה, ומסגרת של עלי זית המסמלים את השאיפה לשלום השלימו את שילוב המנורה בסמל [[ישראל|מדינת ישראל]]. דימוי המנורה שנבחר לסמל המדינה רחוק מאוד מההקשרים הפולחניים של המנורה, אך בעלי הזית יש קשר למנורה שבחזון זכריה, ובכך קישור למשמעויות ה[[אסכטולוגיה|אסכטולוג]]<nowiki/>יות של המנורה.

בעשורים הראשונים לקיום המדינה זכתה המנורה לפופולריות רבה והיא שולבה בתוויות של מוצרים מסחריים ובפרסומות, מחברות ביטוח ועד סבונים וקבוצות ספורט.<ref>{{צ-ספר|מחבר=דפנה לפידות|שם=לאור המנורה - גלגולו של סמל|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מוזיאון ישראל|שנת הוצאה=1989|עמ=163 - 167|פרק=משער טיטוס למטבעות שוקולד - המנורה במוצרי צריכה ובגרפיקה השימושית}}</ref>.

[[קובץ:Furth Siddur p04 (cropped) (cropped).jpg|ממוזער|טקסט=איור מסידור המתאר הדלקת נרות, פירט, תצ"ח (1738), מאוספי הספרייה הלאומית|איור מ[[סידור]] המתאר את הדלקת המנורה, [[פירט (עיר)|פירט]], [[ה'תצ"ח|תצ"ח]] ([[1738]]), מאוספי [[הספרייה הלאומית]]]][[קובץ:Menorah of the Tabernacle from the Rothschild Pentateuch.jpg|ממוזער|המנורה בכתב יד רוטשילד, גרמניה או צרפת 1296, מוזיאון גטי]] בין [[כלי המקדש]] תופסת המנורה מקום חשוב ומכובד ב[[ספרות חז"ל]]. {{ציטוטון|אנו מוצאים בהרבה מקומות צוה הקב"ה על הנרות והדלקתן}}.{{הערה|מדרש רבה, בהעלותך}}. [[הדלקת הנרות במקדש|עבודת המנורה]], כך עולה, חשובה אף יותר מעבודת ה[[קורבנות]]{{הערה|1=[[רש"י]], [[בהעלותך]]}}: {{ציטוטון|למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות}}. וב[[גמרא]]: {{ציטוטון|עדות היא לבאי עולם, שהשכינה שורה בישראל}}.{{הערה|{{בבלי|שבת|כב|ב}}}}. הלכות רבות תלויות במנורה ומהם נמצאים בכל סוגי הספרות התורנית.

ואולם, עשיית המנורה לא נמנית על ידי מוני המצוות כמצווה מיוחדת בין [[תרי"ג מצוות]], כשם שלא נמנו אף שאר [[כלי המקדש]]. ה[[רמב"ם]] כלל את עשיית הכלים במצוות בנין [[בית הבחירה]], שהוא "כולל מינים רבים, שהם המנורה והשולחן וה[[מזבח העולה|מזבח]] וזולתם כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש".{{הערה|ספר המצוות עשה כ}}. אף ב[[ספר החינוך]] נכתב: "לבנות בית לשם ה'... וזאת המצווה כוללת עמה הכלים הצריכים בבית אל העבודה, כגון המנורה וכל שאר הכלים כולם".{{מקור}} אך לעומתם ה[[רמב"ן]], שחלק על דעת הרמב"ם, טען שעשיית המנורה נכללת בכלל [[הדלקת הנרות במקדש|מצוות הדלקת הנרות]], וכן עשיית השולחן בכלל מצוות [[לחם הפנים]]. כלומר שהכלים הם הכשר המצוות התלויות בהם.

ב[[גמרא]] ביארו את טעמי המחלוקת בין התנאים לפי מדרשי המקראות על פי ה[[מידות שהתורה נדרשת בהן]] כך שלפי הברייתא הראשונה לדעת רבי יש צורך ב"דבר חשוב" דווקא: זהב, או כסף (שאחר הזהב הוא הראשון בחשיבות, חידושי ה[[רשב"א]]) ולר' יוסי כשרים כל מיני ה[[מתכת]]. לפי הברייתא השנייה, לדעת רבי כל מתכת כשרה ואילו לדעת ר' יוסי כל דבר כשר, מלבד חרס{{ביאור|שהוא פחות מכל הכלים ואינו ראוי אפילו למלך בשר ודם", רש"י}}. להלכה פסק ה[[רמב"ם]] {{ציטוטון|הַמְּנוֹרָה וְכֵלֶיהָ...אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן אֶלָּא מִן הַמַּתֶּכֶת בִּלְבַד. וְאִם עֲשָׂאוּם שֶׁל עֵץ אוֹ עֶצֶם אוֹ אֶבֶן אוֹ שֶׁל זְכוּכִית פְּסוּלִין:}}.{{הערה|1={{רמב"ם|בית הבחירה|א|יח|ספר=עבודה}}}}.

ב[[תורה]] נקבע דין מיוחד לעשייתה של המנורה: "'''מִקְשָׁה''' תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה". ופירש [[רש"י]]:{{הערה|על {{תנ"ך|שמות|כה|לא}} בדיבור המתחיל "מקשה תיעשה המנורה"}} {{ציטוטון|שלא יעשנה חוליות, ולא יעשה קניה ונרותיה איברים איברים, ואחר כך ידביקם כדרך [[צורף|הצורפין]], אלא כולה באה מחתיכה אחת, ומקיש ב[[פטיש|קורנס]] וחותך בכלי האומנות ומפריד הקנים אילך ואילך. "מקשה" תרגומו נגיד, לשון המשכה שממשיך את האיברים מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקורנס, ולשון מקשה מכת קורנס, כמו ({{תנ"ך|דניאל|ה|ו|קצר=כן}}) 'דא לדא נקשן'}}, וכן ב[[תוספתא]]{{הערה|תוספתא חולין פ"ט; [[ספרי]] בהעלותך; {{בבלי|מנחות|כח|א}}}}: "מנורה אין כשרה אלא מן העשת ('עשייתה חתיכה שלמה ומכה בקורנס עד שיצאו ממנה כל כליה'{{הערה|1={{בבלי|מנחות|כח|א|מפרש=רש"י|ד"ה=מן העשת}}}}) עשאה מן הגרוטאות ('זהב שבור'{{הערה|{{בבלי|מנחות|כח|א|מפרש=רש"י|ד"ה=מן הגרוטאות}}}}) פסולה". ודין נוסף במקשה: שלא תהיה חלולה.{{הערה|1=רמב"ם פרק ג'; פירוש חזון יחזקאל לתוספתא}}. אף דין המקשה עצמו, תלוי בחומר ממנו נעשית המנורה - זהב או מתכת אחרת: "באה זהב באה מקשה, אינה באה זהב אינה באה מקשה".{{הערה|שם=בבלי מנחות כ"ח א}}. ה[[רמב"ם]] חילק בין שני המובנים של מקשה. מנורה חלולה כשרה בשאר מיני מתכת ואילו מנורה מגרוטאות פסולה לעולם.{{הערה|1={{רמב"ם|בית הבחירה|ג|ד|ה}}. ואולם, המשנה למלך והמנחת חינוך נתקשו בדבר}}.<!-- קטע, אולי רלוונטי, אך דורש פירוש: מדרש תנחומא הנדפס פרשת שמיני סימן ח: "מעשה המנורה כיצד היה? שבשעה שעלה משה והיה הקב"ה מראה לו בהר היאך יעשה את המשכן. כיוון שהראה לו הקב"ה מעשה המנורה נתקשה בה משה. א"ל הקב"ה: הרי אני עושה אותה לפניך. מה עשה הקב"ה? הראה לו אש לבנה ואש אדומה ואש שחורה אש ירוקה ועשה מהן את המנורה גביעיה כפתוריה ופרחיה וששת הקנים. והוא אומר לו: כך וכך עֲשֶׂה אותם, שנאמר: "וזה מעשה המנורה" (במדבר ח) – מלמד שהראה לו הקב"ה באצבע את המנורה. ואעפ"כ נתקשה בה הרבה משה לעשותו. מה עשה הקב"ה? חקקה על כף ידו של משה, אמר לו: "וראה ועשה בתבניתם" – כשם שחקקתיה על כף ידך. ואעפ"כ נתקשה בה משה ואמר: מקשה תיעשה המנורה, כלומר, מה קשה לעשות. א"ל הקב"ה: השלך את הזהב לאש והמנורה תיעשה מאליה. שנאמר: "מקשה תיעשה המנורה" (שמות כה). כתיב: תיעשה – מעצמה תיעשה מלמד שנתקשה לו המנורה והראה לו הקב"ה באצבע, שנאמר: זה". -->

שלא כבשאר [[כלי המקדש]], קבעה התורה משקל מסוים למנורה - [[כיכר (משקל)|ככר]].{{הערה|1=על ערך המשקל של ככר ראו ב{{בבלי|בכורות|ה|א}} וברש"י}}. וכתב רש"י: "שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר לא פחות ולא יותר".{{הערה|רש"י על {{תנ"ך|שמות|כה|לט}}}}. ה[[מנחת חינוך]] הביא ראיה לדברי רש"י מהגמרא ב[[מנחות]]{{הערה|{{בבלי|מנחות|כט|א}}}}: "עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר". ועוד: "מעשה והייתה מנורת בית המקדש יתירה על של משה בדינר זהב קורדיקיני והכניסוה פ' פעמים לכור והעמידוה על ככר".{{הערה|1=וראה {{ירושלמי|שקלים|ו|ג}}}}. מכאן שעשו תחבולות שונות כדי שלא תהיה יותר מככר{{ביאור|ה[[יהודה אריה ליב אלתר|רבי מגור]] דן האם נדרש שעשיית המנורה תהיה מככר מצומצם של [[זהב]], או שהמנורה העשויה, אחר שנגמרה, תהיה משקלה ככר (אף על פי שבמהלך עשייתה היה יותר מכך). מלשון הפסוק "ככר זהב יעשה אותה" משמע שכבר מזמן עשייתה. ואולם מאותו מעשה הנזכר בגמרא במנחות הוכיח שאפשר לתקנה אחרי כן ולהעמידה על ככר.{{הערה|1=[[שפת אמת (ספר)|שפת אמת]] ל{{בבלי|מנחות|כט|א|ללא=שם}}}}}}.

ה[[תנאים]] נחלקו האם {{מונחון|הנרות|הכלים בראש המנורה שבהם נמצאים השמן והפתילה}} באו אף הם מהככר של המנורה או שהיו כחוליות מן החוץ, מחוברים למנורה, וניתן לסלקם ולהחזירם בשעת הצורך.{{הערה|1={{בבלי|מנחות|פח|ב}}}}. להלכה נפסק ש: {{ציטוטון|הנרות קבועין במנורה והם מכלל הככר}}.{{הערה|{{רמב"ם|בית הבחירה|ג|ו|ספר=עבודה}}}}.

מידות המנורה נמסרו במפורט ב[[ברייתא]] במסכת [[מנחות]]: {{ציטוטון|גובהה של מנורה שמנה עשר [[טפח|טפחים]] הרגלים והפרח ג' טפחים וטפחיים חלק וטפח שבו גביע וכפתור ופרח וטפחיים חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך נמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד אילך ואחד אילך ונמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה וטפחיים חלק נשתיירו שם ג' טפחים שבהן ג' גביעין וכפתור ופרח|{{בבלי|מנחות|כח|ב|ללא=מסכת}}}}. בשם כוונות ה[[אר"י]] מובא שגובה המנורה היה 17 טפחים ומשהו (הטפח ה-18 לא היה שלם).{{הערה|1=ילקוט ראובני תרומה}}.

מיקומה של המנורה נקבע בתורה: {{ציטוטון|וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח [[שולחן הפנים|הַשֻּׁלְחָן]] עַל צֶלַע [[המשכן|הַמִּשְׁכָּן]] תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן}}.{{הערה|{{תנ"ך|שמות|כו|לה}}}}. הגמרא אומרת ש{{ציטוטון|שולחן בצפון והמנורה בדרום}}.{{הערה|1={{בבלי|בבא בתרא|כה|ב}}}}. השולחן היה משוך מן הכותל הצפוני שתי [[אמה (מידת אורך)|אמות]] חצי והמנורה הייתה משוכה מהכותל הדרומי שתי אמות וחצי. [[מזבח הזהב]] עמד ביניהם משוך קצת כלפי מזרח, לכיוון פתח ההיכל, כדי שהמנורה "תראה" את השולחן בלי הפסק ביניהם{{ביאור|שנאמר ואת המנורה '''נכח''' השולחן.{{הערה|{{בבלי|יומא|לג|ב}}}}.}}. [[רש"י]] כתב, שהסיבה העיקרית להרחקה של הכלים מן הכותל הייתה בשביל השולחן כדי שיהיה רווח לשני [[כהנים]] זה בצד זה, ללכת לסדר את המערכות של [[לחם הפנים]] ב[[שבת]],{{הערה|1=וראה עוד {{בבלי|מנחות|צט|א|מפרש=רש"י}}}}, ומחמת השולחן הוצרכו להרחיק את המנורה מהכותל באותו השיעור, כדי שתהיה "נוכח השולחן". ואולם, [[הנצי"ב]], כתב להפך: קפידת ההרחקה הייתה משום המנורה, כדי שלא ישחירו בגדי [[כהן גדול|הכהן הגדול]] מעשן המנורה, כמבואר ב[[יומא]],{{הערה|1={{בבלי|יומא|נב|א}}}}, ומחמת המנורה הרחיקו אף את השולחן.{{הערה|1=העמק דבר תרומה כו לה. <!-- אך דבריו צריכים עיון, שכן ביומא מבואר שהכהן הגדול לא היה מהלך בין המנורה לכותל מטעם זה שלא ישחירו בגדיו-->}}.

נחלקו התנאים: האם המנורה הייתה עומדת בכיוון צפון-דרום, או בכיוון מזרח-מערב.{{הערה|1={{בבלי|מנחות|צח|ב}}}}. הכוונה: ברחבו של ההיכל (צפון-דרום) או בארכו (מזרח-מערב). לפי מי שסובר צפון-דרום, {{מונחון|פיהם|החור שממנו יוצאת הפתילה}} של שלשת הנרות הצפוניים נטה כלפי דרום ושל שלשת הדרומיים כלפי צפון; וכך ששת הנרות נטו לנר האמצעי, והנר האמצעי נוטה לכיוון [[קודש הקודשים]], היינו לכיוון מערב, ועל כן נקרא '''נר המערבי''' שעליו נאמר: "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ (לשון יחיד) אַהֲרֹן וגו' לִפְנֵי ד'".{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|כד|ג}}}}. ולפי מי שסובר מזרח ומערב, היו כל הפיות נוטים לצד מערב ו"נר מערבי" נקרא הנר החיצוני ביותר שלצד מערב,{{הערה|{{בבלי|מנחות|צח|ב|מפרש=רש"י}}}}, או הנר השני שממזרח למערב.{{הערה|1={{בבלי|שבת|כב|ב|מפרש=רש"י}}, ופלפלו המפרשים הרבה בסתירה זו}}. נחלקו ה[[רמב"ם]] ו[[אברהם בן דוד מפושקירה|הראב"ד]] כמי הלכה.{{הערה|פ"ג הי"ב}}. לרמב"ם: צפון-דרום, ולראב"ד: מזרח-מערב.{{הערה|הראב"ד הביא ראיה לדבריו מ{{משנה|תמיד|ג|ט}}}}.

הרמב"ם מסביר את צורתם של הגביעים הכפתורים והפרחים: {{ציטוטון|הגביעים דומין לכוסות אלכסנדריאה שפיהן רחב ושוליהן קצר. והכפתורים כמין תפוחים כרותיים שהן ארוכין מעט כביצה {{מונחון|ששני ראשיה כדין|רחבים}}. והפרחים כמו פרחי העמודים שהן כמין קערה ושפתה כפולה לחוץ}}.{{הערה|1={{רמב"ם|בית הבחירה|ג|ט}}}}. בגוף המנורה{{ביאור|העמוד המרכזי של המנורה}} היו ארבעה גביעים, חמישה כפתורים ושלושה פרחים. שישה קנים יצאו מהמנורה, שלושה מצד אחד ושלושה מהצד השני, ובכל אחד מהקנים היו שלושה גביעים, כפתור ופרח{{ביאור|ראו את החלוקה בפסקא על מידות המנורה}}. {{ציטוטון|נמצאת כל הגביעים שנים ועשרים. והפרחים תשעה. והכפתורים אחד עשר. וכולן מעכבין זה את זה ואפילו חסר אחד מן. השנים וארבעים מעכב את כולן}}.{{הערה|1={{רמב"ם|בית הבחירה|ג|ג}}}}.

בתורה נאמר {{ציטוטון|ובמנורה ארבעה גביעם משוקדים כפתוריה ופרחיה}}. ונפל ספק האם צריך לקרוא "גביעים משוקדים", ואז על הגביעים תופיע צורה של שקד, או שמא "משוקדים כפתוריה ופרחיה" ואז צורת השקד תופיע על הכפתורים והפרחים. זהו אחד מחמישה [[מקראות שאין להם הכרע]],{{הערה|1={{בבלי|יומא|נב|ב}}}}, ומטעם זה פסק הרמב"ם ל[[חומרא]]:{{ציטוטון|וְהַכּל מְשֻׁקָּדִים כְּמוֹ שְׁקֵדִים בַּעֲשִׂיָּתָן}}.{{הערה|1={{רמב"ם|בית הבחירה|ג|ב}}}}.

מדרשות הפסוקים למדו בגמרא, שיש הבדל בין מנורה שעשויה מזהב לבין מנורה שעשויה משאר מיני מתכת: {{ציטוטון|באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים, אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים}}.{{הערה|שם=בבלי מנחות כ"ח א|1={{בבלי|מנחות|כח|א}}}}. מלשון [[רש"י]] {{ציטוטון|אינה צריכה לבוא גביעים כפתורים ופרחים}} נראה שדין זה אינו איסור, אלא [[קולא]]. אבל אם רוצים לעשות גביעים כפתורים ופרחים במנורה העשויה משאר מתכות, עושים. לעומתו ה[[משנה למלך]] דייק מלשון ה[[רמב"ם]] {{ציטוטון|אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחים}} שהוא סובר, שלכתחילה אסור לעשות גביעים כפתורים ופרחים במנורה שעשויה משאר מתכות.{{הערה|1=וראו במנחת חינוך מצווה צח}}.

* {{קישור כללי|כתובת=https://www.lib.cet.ac.il/pages/printitem.asp?item=17686|הכותב=רחל חכלילי, רבקה מרחב|כותרת=מנורת הפולחן בימי בית ראשון ובית שני: על־פי המקורות והממצא הארכיאולוגי|אתר=[[המרכז לטכנולוגיה חינוכית|מט"ח]]}}