פארק הכרמל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
 
שורה 88:
מאז הכרזת השטחים לשימור, אירעו בפארק הכרמל מספר רב של שריפות שנגרמו בשל הצתות בידי אדם, חלקן מכוונות וחלקן בשוגג. מחקירות רבות שנוהלו על ידי מכבי האש ומשטרת ישראל נמצא ששריפות רבות נגרמות בשל הצתות מכוונות, בעיקר של בעלי אינטרסים המנסים בדרך זו להוריד את רמת ערכי הטבע באזורים הנשרפים, ובכך לזרז מתן של היתרי בנייה ופיתוח.
 
באופן כללי, שריפות מהוות מרכיב מרכזי וחשוב של [[הפרעה (אקולוגיה)|הפרעה]] באקוסיסטמהבמערכת האקולוגית הים-תיכונית, ועקב היסטוריה ארוכה של התיישבות האדם באזור [[אגן הים התיכון]], הצמחייה הים-תיכונית הסתגלה היטב להתחדשות יעילה לאחר שרפה. חורש מפותח של צמחייה ים-תיכונית טיפוסית לכרמל מתחדש במלואו לאחר כמה עשרות שנים ממועד השרפה האחרונה. אולם אלמנטים מסוימים עשויים להיעלם לבלי שוב בעקבות שרפה, כגון עצים עתיקים. השריפות גם מהוות פגיעה קשה באוכלוסיית חיות הבר, שחלקן אינן מצליחות להימלט. קיימת כיום מחלוקת בקרב אקולוגים ואנשי שמירת טבע וממשק, לגבי מידת הנזק והתועלת שבשריפות באזורים כמו פארק הכרמל. ישנם הטוענים כי השריפות הן מרכיב חיוני באקוסיסטמהבמערכת אקולוגית, התורם למגוון הביולוגי והנופי על ידי מניעת היסגרות אחידה ורציפה של החורש, דבר היוצר כתמיות נופית ומעודד פריחת [[גאופיט]]ים הזקוקים לאור שמש ישיר. עם זאת, [[רשות הטבע והגנים]] נוקטת כיום מדיניות ברורה של הימנעות ככל האפשר מאירועי שרפה (למשל באמצעות משטר [[בוקר (מקצוע)|רעייה]] המדלל את כמות העשב הזמין לשרפה), ובמקרה שפורצת שרפה, כיבוי מהיר ככל האפשר לצורך מזעור השטח הנשרף.
 
עד לשנת 2010, הגדולות בשריפות הפארק היו השרפה ברמת מיתלה ב-1983 שכילתה כ-3,300 [[דונם]]{{הערה|ברוזה, להב ויצחק, "הכנימה ונבטי הקידה - אירוע סוער של קטל", בתוך: '''אופקים בגאוגרפיה''', גיליון 35–36 (1992), עמ' 94-95}}, ו[[השרפה בכרמל (1989)|השרפה ב-1989]] שהשתרעה על פני כ-6000 דונם. בדצמבר 2010 התחוללה בפארק [[השרפה בכרמל (2010)|שרפת ענק]] שכילתה קרוב ל-35 קמ"ר (35,000 דונם) וכמה מיליוני עצים עלו באש{{הערה|[http://www.kkl.org.il/kkl/hebrew/nosim_ikaryim/yeurm/fire%20fighting%20in%20forests%20and%20open%20areas/2010%20carmel%20fire/about%20the%20fire/about%20the%20fire.x אתר קק"ל]}}.